אני מוצר ששוכב על פס הייצור של מפעל החינוך הישראלי. אני מוצר-לפי-הזמנה, שכל יעודו הוא לצאת מהמפעל כמו האב-טיפוס, מוגמר, מבריק ויפה.
במפעל שבו מייצרים אותי עובדים מאות אלפי פועלים בשכר זעום, כמו סינים במפעל לנעליים, שמייצרים תלמידים לפי ההוראות שהבוסים הגדולים מורים להם.
21 יחידות בגרות לפחות, זה המספר שמעיד, אחרי 12 שנות ייצור, שהמוצר-תלמיד ראוי לצאת למדפי החברה הישראלית ולנסות את מזלו במציאות עבודה, בלימודים גבוהים, בהקמת משפחה.
מערכת חינוך מתפקדת ויעילה היא אבן יסוד בביסוס חברה-ברת-קיימא, אבל הבעיה שלנו היום היא שהמערכת שכחה את מטרתה המקורית – לחנך את התלמידים, וקידשה את המטרה הנלווית – להוציא את התלמידים מהמערכת בדיוק כמו שנכתב בספר.
השבוע נחשף מייל ששלחה, בטעות, מורה בתיכון "רבין" בכפר-סבא לתלמידים, בו מפורטות התגיות שניתנו לתלמידי שכבת י"א ע"י המורים שלהם, "תינוקת מגודלת", ו"בעיה עם בנים" הן רק חלק מהמחמאות שחולקו שם.
שכחו שעובדים עם בני אדם הבעיה פה היא יותר רצינית ממה שניתן להבין ברפרוף חטוף בדיווחים שעסקו בנושא – הפרשה דומה מאוד למקרה בו אותם עובדים, באותו מפעל נעליים בסין, מדברים על "חתיכות" של מוצרים ומציינים כי הסולייה של זה פגומה, והשרוך של זה פרום.
המערכת שכחה שהיא עובדת עם בני אדם. לא רק מוצרים, לא רק מיועדי בגרות, לא רק חיילי צה"ל עתידיים. בני אדם.
המורים, אולי בגלל שעות העבודה הרבות, אולי בגלל השכר המצומצם, אולי בגלל הכיתות הגדולות ואולי בגלל כל אלה גם יחד, שכחו שהם עובדים עם בני אדם, צעירים ורגישים, שצריכים קצת אכפתיות ואהדה הרבה לפני שהם צריכים מיליון מבחני בגרות בשנה.
אנחנו בני אדם.
הממשלה אחראית אני מאוד מעריך את ההתנצלות הכנה שבקעה ממקוריהם של המורים והמנהלת בתיכון "רבין", ואני מאמין להם שהם לא התכוונו לפגוע. הם לא אחראיים לפרשה, אלא ממשלת ישראל, שדואגת בדרך קבע להעסיק מורים בתת-תנאים, להעמיס עליהם מאות מבחנים לבדוק ולהכין בשנה, שלא נלחמת בהפיכתם של המורים לעובדי קבלן, ושמשכיחה מהם את העבודה האמיתית שלהם – חינוך התלמידים.
אם המורים יכולים היו להכיר את התלמידים שלהם באמת, ללמד אותם בצורה יעילה והוגנת (בלי לחץ היסטרי של בגרויות), ולהיות אנשי חינוך – ולא אנשי "אני-אכתוב-את-הנושא-על-הלוח-ואתם-תלמדו-לבד-כי-הבגרות-עוד-שבועיים-ואין-לנו-מספיק-שיעורים-כדי-לכסות-את-החומר" אז אולי לאותה תלמידה לא היו "בעיות עם בנים", והתלמידה האחרת הייתה מצליחה להתפתח ולהפסיק להיות "תינוקת מגודלת".
אני לומד בביה"ס שהוא חלק מהמערכת הזו, אבל במאמצים רבים מנסה ומצליח לאפשר לנו לקבל יחס אישי ואכפתיות, לחנך אותנו ולא רק ללמד.
לא רק לי מגיע יחס כזה, זה לא שאני בן-אדם ושאחרים הם "רק" תלמידים. כולנו בני אדם, כולנו תלמידים ומורים. שר החינוך, ראש-הממשלה, התחילו להתנהג אלינו ואל המורים שלנו בהתאם.
