נקודת ההשקה הראשונה בין העדות המקראית לבין עדות היסטורית בת הזמן המאשרת אותה מופיעה במסע המלחמה של שישק בכנען. חשיבותה של הופעה זו היא בכך שלראשונה ניתן לאמת את העדות המקראית ואף לתארך אותה על בסיס מקורות היסטוריים ידועים ומבוססים מן המזרח הקדום. מסע שישק מתואר הן בתנ"ך והן בכתובות המצריות. עדויות ארכיאולוגיות למסע המלחמה של שישק נחשפו באתרים של ממלכת יהודה וממלכת ישראל.
שישק היה מייסד השושלת ה-22 הלובית במצרים. אביו היה ראש שבט המשווש הלובי שאנשיו מתוארים באמנות המצרית עם קישוט של 2 נוצות אלכסוניות על הראש. הוא מלך בין השנים 945 – 924 לפני הספירה, בקירוב. על ניצחונו במלחמה בכנען מספרת הכתובת על גבי השער הבובסטידי שהקים בכניסה הדרומית למקדש אמון בכרנך. הכתובת מפרטת בכתב הירוגליפי את שמות עשרות הערים שכבש שישק במסעו בכנען. רשימת השמות אינה שלמה. חלקם נפגמו ולא שרדו. הכתובת מציינת מספר רב של אתרים באזור ממלכת ישראל וכן אתרים באזור ממלכת יהודה.
העדות המקראית למלחמת שישק מופיעה בספר מלכים א, יד כה-כח:
כה וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק (שִׁישַׁק) מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-יְרוּשָׁלִָם. כו וַיִּקַּח אֶת-אֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת-הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת-כָּל-מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה. כז וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל-יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. כח וַיְהִי מִדֵּי-בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים וֶהֱשִׁיבוּם אֶל-תָּא הָרָצִים.
ספר דברי הימים ב' ממשיך ומפרט (פרק יב): ב וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-יְרוּשָׁלִָם כִּי מָעֲלוּ בַּיהוָה. ג בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים. ד וַיִּלְכֹּד אֶת-עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד-יְרוּשָׁלִָם.
כחלק מההכנות לקראת המלחמה עם שישק מבצר רחבעם שורה של ערים ביהודה. ביניהם אילון, שמופיעה גם ברשימת שמות הערים שנכבשו בכתובת שישק בכרנך.
דברי הימים ב, יא, ה-יב: ה וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה. ו וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם וְאֶת-תְּקוֹעַ. ז וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ וְאֶת-עֲדֻלָּם. ח וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה וְאֶת-זִיף. ט וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ וְאֶת-עֲזֵקָה. י וְאֶת-צָרְעָה וְאֶת-אַיָּלוֹן וְאֶת-חֶבְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן עָרֵי מְצֻרוֹת. יא וַיְחַזֵּק אֶת-הַמְּצוּרוֹת וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן. יב וּבְכָל-עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד וַיְהִי-לוֹ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.
תיארוך עליית רחבעם וירבעם לשלטון על-פי מסע שישק ניתן לתארך את זמנו של רחבעם מלך יהודה. מתי התקיים המסע? נעזר בתיארוך היסטורי המקובל על כל החוקרים: תיארוך קרב קרקר. קרב קרקר נערך בשנת 853 לפני הספירה בין שלמנאסר ה-3 מלך אשור לבין ברית שנים עשר המלכים, ביניהם אחאב מלך ישראל. אם ניקח את התאריך הזה כעוגן, ונוסיף לו את השנים של מלכי ממלכת ישראל מהשנה העשרים של אחאב (השנה בה התקיים קרב קרקר) ועד ירבעם בן נבט (כולל), נקבל את זמנו של מסע שישק וגם את מועד עלייתו לשלטון של רחבעם מלך יהודה.
שנות מלכותם של מלכי ממלכת ישראל: ירבעם (22), נדב בן ירבעם (2), בעשא (24), אלה בן בעשא (2) עומרי (12) והשנה ה-20 לאחאב – סך הכל 82 שנה. נוסיף נתון זה לשנת 853 (קרב קרקר) ונקבל ביחד: 935 לפני הספירה. אם נוריד מקסימום שנות קורגנציה אפשריות (מלכות האב ובנו ביחד) - 6 שנים, נקבל את הנתון: 929 לפני הספירה. זו שנת עלייתם לשלטון של רחבעם וירבעם בן נבט. מכאן שמועד השנה החמישית למלכות רחבעם ומסע המלחמה של שישק הינו: 924 לפני הספירה, בקירוב.
בהערת סוגריים נאמר כי לסופר היהודאי לא היה עניין לקצר או להאריך את מניין שנותיהם של המלכים בממלכת ישראל. השנים הללו לא מבוססות על הרמוניה מספרית כגון כפולות של 7 או 5 ונגזרותיהם, הן אינן שנות מלכות עגולות, וגם לא מבוססות על שיטת השישים, או הארבעים. ניתן להניח כי הסופר הביא את מניין השנים כפי שהיה מצוי בידיו.
עדויות בנגב למסע עדויות ארכיאולוגיות על מסע המלחמה של שישק בממלכת יהודה מופיעות בנגב. במאה ה-11 לפני הספירה קמו בנגב שורה של ישובים קטנים ששטחם כ-2 דונם מוקפים בקירות סוגרים. ביניהם נתגלו מספר מצומצם של ישובים גדולים יותר שהיוו כנראה מרכז לכל קבוצת יישובים במערכת. התופעה ידועה בארכיאולוגיה בשם "המצודות בנגב". זו התיישבות של נוודים למחצה בדרום נחלת שבט יהודה. במאה ה-10 לפני הספירה נחרבו וננטשו הישובים האלה ולא קמו עוד. נראה שהם נחרבו במסע המלחמה של שישק. עדות לכך מופיעה בכתובת שישק בכרנך עליה מופיעים רשימה של ישובים דרומיים בספר המדבר שאותם כבש שישק, ביניהם: ערד, נגב, באר-, ירחם, חנני, שבלת וישובים ששמותיהם מתחילים בשם 'חצר' או 'שדה' ('חקל' במצרית).
השמות האלה מופיעים גם במקרא: נגב יהודה, נגב ירחמאלי (ירחמאל היה אחיו של כלב בן יפונה), נגב ערד, נגב הקיני, ערד בית ירחם, חצר שועל, חצר גדה, חצר סוסה, חצר אדר ועוד. השמות הללו מופיעים במקרא החל מספר במדבר ועד תקופת דוד ושלמה שאחריה הם נעלמים מעל דפי ההיסטוריה המקראית. מסקנה אפשרית – שישק יוצא למלחמה כנגד כוח חזק שמתחיל באזור הנגב החל מהמאה ה-11 לפני הספירה, כוח שאינו רואה את עצמו ככפוף או כווסאל של מצרים, בניגוד למצב שהיה בתקופת הברונזה התיכונה (ראה: מכתבי אל-עמרנה). ישובי הנגב נחרבים על-ידי שישק ולכן לא מופיעים בעדות המקראית אחרי ספר שמואל. גם העדויות הארכיאולוגיות מאשרות את הרס הישובים ונטישתם במאה ה-10 לפני הספירה.
