למחנה הלאומי הייתה עדנה. נתניהו, שבדרך כלל מגדיר את הליכוד כ"מפלגת מרכז", נזכר לפתע לתבוע את עלבונו של המחנה הלאומי, שכביכול פורק בגלל התעקשותו של 'הבית היהודי' שלא להצטרף ל
ממשלה בלי 'יש עתיד'. עד כדי כך חזקים בליכוד הגעגועים למחנה הלאומי, שלא אחר מאשר
צחי הנגבי מתרפק עליו היום בערגה. הבה נעקוב מעט אחרי הביוגרפיה הפוליטית של הנגבי בשנים האחרונות, כדי שניטיב להעריך את מלוא משמעותה של הערגה הזאת.
צחי הנגבי, ממנהיגי הליכוד ובן יקיר שלו, קפץ מן העגלה לתוך זרועותיה של קדימה, מפלגה שהוקמה במטרה לחסל את הליכוד, למחוק אותו מן המפה הפוליטית. לפני כן כיהן מטעם הליכוד בכמה משרות של שרים, וביניהן שר משפטים. בנובמבר 2005, לאחר ששרון פרש והקים את קדימה, הנגבי נשא בתפקיד היו"ר הזמני של הליכוד. חודש בלבד לאחר מכן, בדצמבר, נטש את ספינת הליכוד ששידרה אותות מצוקה ועבר לקדימה. איך מסבירים דבר כזה? הנה כמה ממילותיו: "ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי, לצידו של ראש הממשלה". ראש הממשלה היה שרון וה"מהלך ההיסטורי" היה הגירוש ('הינתקות', בלשונם). עוד אמר:"בעמדות המדיניות שלי יש תזוזה מתמשכת, לאורך השנים".
התזוזה הזאת שמאלה אכן התמשכה עד יולי, 2012, כאשר אניית קדימה החלה טובעת. או אז חלה תפנית בתזוזה המדינית של הנגבי. בקפיצה אלגנטית נטש את קדימה וחזר לליכוד. מסלול העקלתון הזה לא הפריע לראש הממשלה נתניהו להציב אותו מיד בשורה הראשונה ולהועיד לו תפקיד של שר בממשלה החדשה, בהכרח על חשבון שרים אחרים שהיו ונשארו נאמנים.
בתקשורת מתקבל הנגבי כנושא דברו הישיר והנאמן של ראש הממשלה, ומשם הוא העפיל אל מרום פסגת הציניות כאשר מלאו ליבו לסנוט ב'בית היהודי' ולהטיף לו מוסר ל כך, שהוא מפרק את... המחנה הלאומי! שימעו, שימעו, מי נעשה לפתע לשומר החומות של המחנה הלאומי! אולם אם כבר, אולי יסביר לנו הנגבי, למה שתק כאשר נתניהו אך זה עתה נתן מכת מחץ למחנה הלאומי ע'י העברת האחריות על כל המו'מ המדיני עם הפלשתינים ל
ציפי לבני, המצדדת בחלוקת ירושלים ואפילו את אריאל רוצה להחריב או לתת במתנה לערבים?
נתניהו ביקש להקים "ממשלה רחבה" - עם לפיד, יחימוביץ', לבני, מופז והחרדים - אך בלי בנט. אולי ישכיל אותנו הנגבי, מי מן השותפים האלה ב"ממשלת החלומות" של נתניהו שייך למחנה הלאומי?
יש ליכוד ויש ליכוד "היה מנוע?" שאלו הגששים, ואנחנו שואלים: 'ה י ה מחנה לאומי'? חבר הכנסת הטרי
משה פייגלין הציג שאלה שנונה: 'ואת ה ל י כ ו ד יצרף נתניהו לממשלתו?' יש אמת מכאיבה מתחת להתבדחות הזאת. כי יש ליכוד ויש ליכוד. יש ליכוד של נאום בר-אילן המקים מדינה פלשתינית, יש ליכוד המקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון ובירושלים, ובימים אלה ממש, לפי עדותו הישירה של
הרב שי פירון בערוץ 7, הליכוד הזה הזמין את מפלגת יש עתיד להיכנס לממשלת נתניהו, בפירוש ב ל י הבית היהודי -"על-מנת לאפשר קידום מהלכים מדיניים שיובילו לעקירת יישובים". וזה אותו הליכוד שגנז את דוח וועדת
אדמונד לוי ובכך מנע הסרת טבעת החנק מעל צווארי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. זה הליכוד בהנהגת נתניהו שמינה את לבני לתפקיד שרת המשפטים, שממנו ניתן להנציח את החנקת מפעל ההתנחלות, כפי שבקדנציה הקודמת מינה את
אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון, המצויד בסמכויות דיקטטוריות מכוח דיני הכיבוש - לדכא ולרדוף את המתנחלים שהם כקוץ בעיניו. הליכוד ה ז ה, לא פלא שקיבל את הנגבי בזרועות פתוחות, ולא פלא ש ב ו הוא מצא שוב בקלות כזאת את מקומו בשורה הראשונה.
הליכוד הזה, שאפשר לכנותו 'מיסטר הייד', הוא הכל - חוץ מ'מחנה לאומי'! אולם יש ליכוד אחר, הליכוד של דר. ג'קיל. הוא מפוזר בכל רחבי 'הליכוד ביתנו' - וזה הליכוד של
עוזי לנדאו ויאיר שמיר, של
ציפי חוטובלי,
יריב לוין ו
דני דנון, של
זאב אלקין,
משה יעלון,
יולי אדלשטיין, רובי ריבלין ו
גלעד ארדן, מירי רגב, ישראל כץ ו
חיים כץ, ובמידת בולטת פחות - גם
סילבן שלום,
גדעון סער,
לימור לבנת וגילה גמליאל, ויסלחו לי נאמני א"י אחרים שהשמטתי, אם בשגגה ואם מחוסר ידיעה. מכל מקום, הח"כים השייכים לצד הזה, המואר, של הליכוד מהווים רוב ברור בסיעה, וכגודל כוחם כך כובד אחריותם.
האם האנשים האלה הם 'מחנה לאומי' במובנו המילולי של המונח "מחנה" - גוף מעוצב, מאורגן ומכוון מטרה? על סמך עברו של הליכוד, כולל העבר הקרוב, קשה להשיב חד-משמעית על השאלה הזאת. האנשים האלה, כל אחד לפי מידותיו, גילו נאמנות לזיקה היהודית הנצחית לארץ ישראל. אולם הם גם הראו אוזלת יד להלחם בצד האפל - האופורטוניסטי, הקרייריסטי, הכדאיניקי, המיסטר היידי, של הליכוד, אשר בהנהגת נתניהו חילק את חברון, הפקיר נתחים מארץ ישראל בוועידת וואי וגם נתן את ידו למסמך הקרוי "מפת הדרכים", נייר מסוכן, נייר עוכר ישראל, שכמותו לא היה בתולדות הציונות מאז הספר הלבן של צ'מברליין משנת 1939.
להגנתם, יכולים האנשים הטובים האלה להצביע על גזירות שבוודאי הצליחו לסכל, כגון הקפאה שנייה, נוספת. והם יכולים לזקוף לטובתם לפחות בחלקה את תנופת הבנייה המבורכת של השנים האחרונות, דווקא באזורים הפנימיים, שמחוץ לאשליית "הגושים".
עוד 'מחנה לאומי' כזה, ואבדנו! המאמצים היוצאים מגדר הרגיל שעשה נתניהו לפתות את 'העבודה' להצטרף לממשלתו אף הם אומרים משהו על כוונותיו. תארו לכם, מה הייתה עושה לארץ ישראל ממשלה "רחבה" - בלי בנט אבל עם לפיד, שלי, ציפי, מופז והחרדים, בהנהגת ליכוד של "מיסטר הייד", ליכוד אפל, שרק אל תעז לכנותו 'מחנה לאומי', הוא "מרכז"! לכן, אם צחי הנגבי מודאג מכך שהתחברותו של בנט ללפיד מנעה היווצרות "ממשלת מחנה לאומי " שכזאת, תנוח דעתו. עוד 'מחנה לאומי' כזה, ואבדנו!
איזו חלופה, איזו אלטרנטיבה קיימת בכלל, כאשר נתון הפתיחה הוא - בלי בנט, וגם - שלפיד והחרדים אינם יכולים לשבת בממשלה אחת? אין חלופה כזאת. אם זאת ההנחה, לא ניתן להשיג רוב. לכן נאלץ נתניהו להסיר את החרם מעל בנט ולהזמינו להצטרף. אבל גם ע ם בנט נותרו לו שתי חלופות בלבד: ממשלה בלי חרדים או ממשלה בלי לפיד. כלומר, תיתכן ממשלה של ליכוד, הבית היהודי, החרדים ושס, לבני ומופז - בלי לפיד, ממשלה הנשענת על רוב של 69 מנדטים.
מדוע לא בחר בנט בחלופה הזאת והעדיף על פניה את החלופה של ממשלה בלי חרדים ועם לפיד, בעלת רוב של 70, כמעט אותו הרוב? ליד נושאים ענייניים כמו הנשיאה בנטל, השליטה בממסדים הדתיים ואיך ייבנה התקציב, שבהם לפיד ובנט רואים עין בעין, הכריע כאן, לעניות דעתי, השיקול העליון ששני ראשי המפלגות החדשות האלה אינם נותנים אמון בנתניהו, לא בהבטחותיו שבעל פה ואפילו לא בהסכמים חתומים. כל אחד חושש שאם ייכנס לבד, ייעקץ. הם גם חיפשו דרך למנוע אפשרות שהליכוד יסכסך אותם זה בזה, וע'י הפיכת עצמו למכריע ביניהם יתגבר על חולשתו המספרית, תוצאת המכה הקשה שספג בבחירות. הם הגיעו למסקנה שהם בטוחים רק ביחד: ה-19 של לפיד פלוס ה-12 של בנט - 31 מול ה-31 של הליכוד - כוחות שקולים ושווים לקיים את הממשלה או להפילה.
עוד יצא "דבר חדש" לפיד ובנט אינם פרנואידים. נתניהו התחייב להתנגד למדינה פלשתינית - ונשא את נאום בר-אילן. לשמאל ולאנשי תקשורת נבחרים בישראל, ולמדינאים בחוץ, הבטיח לאמץ לו אג'נדה שמאלית לגבי א"י, וגם את זאת לא קיים. לא סתם קרא לו סרקוזי, בהסכמה נלהבת של אובמה - "שקרן". לו עמד בפניהם על עקרונותיו, מסתמא גם כן לא היו אוהבים אותו, אך לפחות לא היו בזים לו.
נשאלת השאלה: ניחא, נגד נתניהו 'הבית היהודי' הבטיח את עצמו, אולם איזה ביטחון נותן לו ההימור על לפיד בשאלת ארץ ישראל? עם כל הכבוד לנושאים החברתיים והכלכליים שבהם שני האישים משדרים על אותו הגל, הלא בסופו של דבר הם לא יוכלו להימלט מן השאלה: ארץ ישראל או פלשתין? התשובה היא שבמקרה כזה, גם אם השותפות עם לפיד תתפרק, נתניהו לא יוכל לחזור על מעשהו של שרון, מפני שעזיבתו של בנט תפיל את הממשלה, מהדר רוב. במקרה כזה, רק תסריט אחד יוכל עוד "להציל" את פלשתין - העברת חוק נסיגה, גירוש וחורבן בעזרת קולות האופוזיציה: עבודה, ערבים. לכך - התרופה מצויה ב ת ו ך סיעת הליכוד וקוראים לה - "המחנה הלאומי". שיידע נתניהו מעכשיו, שאם ינסה לפגוע בארץ ישראל בעזרת האופוזיציה, בסיס הכוח שלו ב ת ו ך מפלגתו יתפורר.
ביחד עם הבית היהודי, המחנה לאומי ה ז ה 'חי ובועט' ולא נגרע ממנו מאומה כתוצאה מן ה-'דיל' שעשה בנט עם לפיד. אם המחנה הזה יידע לפעול כאיש אחד בתוך הממשלה ובתוך הכנסת בכל מה שנוגע או חלילה פוגע בארץ ישראל - עוד ייצא מן המשבר השלטוני הזה, כמאמר בנט, "דבר חדש".
