דברים בבית יוסף באו, לרגל השקת ספריו בענייני הלשון העברית לפני הקהל הרחב. הרצל חקק יו"ר אגודת הסופרים העברים משבח את בית באו ואת דרכן של צלילה והדסה באו לשמור על מורשת אביהן עברית שפה לא קלה, יחסית לשפות אחרות. אילו רצינו להבין מה משמעות המלה 'יחסי' בעברית היינו נזקקים למימרה של פיסיקאי דגול מאד. כשביקשו מאלברט איינשטיין להגדיר מהי תורת היחסות, עשה זאת באמצעות תמונה ציורית מאד : שים ידך על תנור לוהט במשך דקה, וזה ייראה לך שעה. שב לצדה של אשה יפה למשך שעה, וזה ייראה לך דקה. זו תורת היחסות".
כשאתה קורא בספריו של יוסף באו על העברית, אתה עד למשחקי לשון, למד מדוגמאות מבריקות שלו כיצד דו משמעות יכולה להפוך אמצעי להפגין אירוניה או הומור. מי שרוצה להבין זאת, כדאי שיפתח בסיפור על לשונאי דגול, אברהם שלונסקי: ידוע הסיפור על שלונסקי שראה נערה יפה. היא ניגשה אליו ואמרה לו - אני רוצה לתת לך פרח. אני רוצה פה רך, ענה המשורר. אני התכוונתי בחית, אמרה הנערה. החטא הוא כולו שלי - ענה שלונסקי.
לא פלא שהיו שכינוהו לשונסקי.
אלה כמה סיפורים שמעידים כמה יש בעברית נשמה של הומור. הלשונאי יוסף באו ידע להפיק מקלידי המלים תזמורת של צחוק והומור. קראו בספר "ברית מילה" ותגמעו בהנאה כל ערך לשוני, כל ניתוח של באו להבנת חקר המלה, שורש המלה.
כך כאשר כתב על 'אופנה' ידע להבין את המשמעות שלה על סמך קרבתה למלה אופַן, אותו גלגל שמסתובב, וכך קבע באו:
האופנה צמחה מן האופן, כמוהו גם היא מסתובבת וחוזרת...,/
באו מוצא בכישרונו קשר בין המלה בּאֵר לשורש לבָאֵר. לאדם בּוּר, קבע באו, אי-אפשר לבאֵר כלום, אסור אפילו להרשות לו להציץ לתוך הבאר העמוקה של החוכמה...פן יקבל סחרחורת וייפול ויטבע בה.
הפירוש של יוסף באו צולל למעמקי השפה, לתהומות הבאר. באו בראשי תיבות - ביאור אמיתי ופנימי. כך מצא דרך לבטא את הביטוי 'קול קורא במדבר' - ולדבריו כך חשים כשאין משוב: כאשר המדבר חש שהוא במדבָּר, שממה, אין איש שומע, רק הֵד.
לא פלא, שכאשר הוא מנער את העברית, הוא מסיר אבק מעל המלים, מגלה את המשמעות האמיתית, המשמעות הפנימית, ומתברר שכשרואים עמוק, רואים גם צחוק. לקהל שבא לפגוש אותו היה מעניק יוסף באו לא 'תעודת יושר' אלא 'תעודת אושר' - ואני מצרף סריקה של תעודה כזאת. קצת חיוך...
אם צוללים עם העברית למקורות, מגלים סודות של מלים. כך, אנו רואים במקרא שורשים שקשורים למראה ראשוני, להתרגשות הראשונית. חומה נקראת כך, כי המראה שלה שובה את העין, חמה - פירושו לראות, וכך שורו הביטו, עניין של ראייה, וגם המקבילה לחומה היא עניין של מראה, שור. כך אנו קוראים בבראשית, בנות צעדה עלי שור.
כשקוראים את יוסף באו, מבינים כמה חשוב וכמה מרגש לפשפש בקרביה של המלה, ללמוד את תולדותיה. הספר "ברית מלה" יכול לשמש עזר לכל מורה בבואו לקרב את תלמידיו ללשון העברית.
נלמד מיוסף באו את הקשר ללשון העתיקה. וכך כתב בהקדמה לספרו יוסף באו:
"מלים רשומות במשך אלפיים שנה
בכרטסת שפות מתות
בתור 'לשון הקודש זיכרונה לברכה'.
מלים אלה...התעוררו פתאום
מתרדמת הדורות.....".
יוסף באו הוא יוסף בעל החלומות. כקוסם וכאשף מלים ידע באו להעיר את המלים מתרדמתן, ידע להעלות משובה של צחוק, כשסחף את האותיות במחול של הומור וקלות ראש, וכפי שכתב - אכן כך: "פשוט פותחים את הפה, ומלים מתחילות לזרום מעצמן...".
החברה הישראלית צריכה להוקיר את פועלו של יוסף באו, את תרומתו לכוחות הביטחון בעת ששימש כמייצר תעודות ודרכונים לאנשי המוסד, כחלוץ האנימציה בישראל, ככוהן העברית המקרב את הציבור לאמא עברית.
זה הזמן לזרום עם העברית, לחוש את השפה כמעין המתגבר. חשוב לחזק את בית יוסף באו, להגביר את ביקורי התלמידים בבית מבורך זה.
