לא כשיר לתפקיד שר האוצר

הנה תוצאותיה של בדיקה קטנה שערכתי. ג'ייקוב לו, שר האוצר של ארה"ב, הוא עו"ד שהיה מנהל משרד התקציבים וראש הסגל בבית הלבן. שר האוצר הבריטי, ג'ורג' אוסבורן, הוא פוליטיקאי מזה עשרים שנה שהיה הדובר הבכיר של האופוזיציה בענייני כלכלה. עמיתו הגרמני, וולפגנג שאבלה, הוא עורך דין שעסק במיסים והיה שר הפנים. יותר קרוב אלינו, מורסי אל-חיג'אזי המצרי, הוא מומחה לבנקאות איסלאמית, מוחמד ספאדי הלבנוני הוא איש עסקים, וסאלם פיאד הפלשתיני הוא כלכלן בעל שם עולמי. אנחנו, לעומתם, נקבל בשבוע הבא במשרד האוצר את יאיר לפיד. עיתונאי, תסריטאי ומגיש טלוויזיה שאין לו תעודת בגרות (!) ושאין לו שום ניסיון פוליטי או ניהולי. את המשרד הכי מקצועי, הכי מורכב, הכי קשה, הכי מסובך - מפקיד בנימין נתניהו בידי אדם שתכונתו העיקרית היא העדר כל התאמה שהיא לתפקיד. ליד יאיר לפיד, אפילו יובל שטייניץ נראה כמועמד לפרס נובל לכלכלה. אדם שלא יכול היה להיות פקיד זוטר במשרד האוצר, הוא זה שיעמוד בראשו. האדם שיעמוד בראש מערכת ובה אלפי עורכי דין ורואי חשבון, לא יכול אפילו להתקבל ללימודים אקדמיים.

הכרעות בנושאים של חיים ומוות

שני המשרדים המקצועיים ביותר בכל ממשלה הם הביטחון והאוצר. בכל משרד אחר, ידע מקצועי של השר הוא יתרון אך לא הכרח. בביטחון ובאוצר חייבים להכיר את המאטריה, להבין את המונחים, לדעת במה מדובר. אין זמן לחפיפה חפיפניקית או להכשרה על חשבון הציבור; צריך להחליט עכשיו. שר האוצר צריך להכריע בעניינים גורליים לחיי אדם שיכולים להשפיע על מיליונים למשך עשרות שנים. למשל: האם לקצץ בתקציבי הרווחה? מה לעשות עם קרנות הפנסיה? היכן להשקיע - בחינוך או בביטחון? ההחלטות המתקבלות באוצר הן בנושאים של חיים ומוות, ולא רק במישור הלאומי. לפני שנים רבות אמר לי עובד בן-עוזר, מוותיקי מנהלי ההשקעות בישראל: "לפעמים כסף יותר חשוב מבריאות. תראה על מה רוב ההתאבדויות: על הסתבכות כלכלית". אם שר האוצר מחליט לפטר עובדי מדינה, מישהו מהם עלול חלילה להגיע לייאוש. אם שר האוצר טועה בטיפול בחיסכון הפנסיוני, בעוד שנים עלולה קשישה לגלות שאין לה ממה לחיות. החלטות כאלו אסור, אסור ועוד פעם אסור להשאיר בידי חובבנים.

רק לא על יאיר לפיד לבדו

תאמרו: גם שטייניץ לא מבין בכלכלה. נכון. אבל לפחות יש לו ניסיון פוליטי והוא עסק בתקציב הביטחון. חוץ מזה, בממשלה היוצאת שימש בנימין נתניהו, שבאמת מבין בכלכלה ובכספים, כשר-על לענייני כלכלה; בממשלה הנכנסת, כך התחייב נתניהו מפורשות במסגרת ההסכם הקואליציוני המתגבש, הוא ישאיר את הבמה ללפיד לבדו. נתניהו לא התנדב, כאמור, אלא נאלץ להתחייב בעקבות דרישתו האולטימטיבית של לפיד. תאמרו: לפיד יכול להקיף את עצמו באנשי מקצוע. נכון. אבל ראשית, זה בכלל לא בטוח, וקשה לראות כיצד חובבן יכול לדעת מיהו מקצוען. שנית וחשוב יותר: נניח שהיועצים המקצועיים יתנו ללפיד עצה אחת; אז מה עשינו? ונניח שהם יתנו לו שתי חלופות; כיצד הוא יידע לבחור ביניהן? מינויו של יאיר לפיד לשר האוצר הוא שיא של הזניית המערכת הציבורית והשלטונית, שיא של זלזול בציבור ובמדינה, שיא של יריקה בפניהם של הדמוקרטיה והמינהל התקין. אבל אולי האשמים באמת הם לא לפיד וגם לא נתניהו. אולי האשמים האמיתיים הם כולנו, שמקבלים בהכנעה ובשתיקה את המינוי הבזוי וההזוי הזה.