חודשיים עברו מאז השלג ה"גדול" בירושלים ב-9 בינואר, ומאז ועד היום מתפקדת העיר רק חלקית: ילדי בית הספר והגנים לומדים רק למקוטעין, מקומות עבודה מאויישים חלקית, סוחרים ובעלי עסקים נפגעים וחוזרים ונפגעים משיבוש מהלך החיים הרגיל, חולים ונזקקים לטיפול דחוף נתקלים שוב ושוב בקשיים להגיע למוקדי רפואה דחופה, והחיים הנורמליים בעיר הבירה נראים חלום רחוק. בשבוע הקרוב שוב ישובשו החיים בעיר בגלל ביקורו של הנשיא האמריקני, ומיד אחריו יבואו חול המועד פסח, יום השואה ואירועי יום הזיכרון ויום העצמאות, ההכנות לחופש הגדול והחופש הגדול עצמו. שנת תשע"ג ואירועיה מסמנת בבירור את הכישלון של מי שאמור לנהל את החיים בירושלים.
כך נראו החיים בירושלים מאז תחילת השנה: בתחילת ינואר התבשרה הבירה על שלג צפוי. שלושה ימים הייתה העיר אחוזת התרגשות. מאות אלפי הירושלמים הותרעו מבוקר עד ליל כי עליהם להאזין למהדורת החדשות של 6 בבוקר כדי לדעת אם לקום בבוקר או להישאר במיטה. ואכן, ב-9 בינואר ירד שלג ש"תפס", והכביש התכסה בכמה ס"מ של לובן. בכך היה די לשתק את העיר למשך שבוע שלם. הכל שמם, ורק פה ושם נראה אב צעיר כלשהו המשוטט ברחובות הנטושים לחפש חלב לילדיו הקטנים.
העיר לא הספיקה ללקק את "פצעי השלג", וכבר התרגשו עליה הבחירות לכנסת. בפרוס הבחירות נערכו בתי הספר לשנות את ייעודם ממקומות לימוד למתקני הצבעה. באמצע השבוע, ביום שלישי, 22 בינואר, שבתו הלימודים לגמרי לכבוד ההצבעה עצמה. בלילה שלאחר מכן עקבו ההורים אחרי תוצאות הבחירות, וגם הימים שנותרו עד סוף השבוע לא היו כאלה שבהם היה אפשר להתרכז בלימודים. בפברואר שיבשו הגשמים את שגרת החיים, והמים זרמו בעוצמה ברחובות, ובשבוע השלישי של החודש התחילו ההכנות לחג הפורים, שנמשך השנה בירושלים שבוע ימים. מ-19 בפברואר ועד 25 בו היו הילדים עסוקים בתחפושות, והוריהם, שרבים מהם שכירים ועובדי ציבור, לקחו לעצמם "יום בחירה" שאליו חיברו רבים עוד ימי חופשה.
מן הירושלמים המפלבלים עדיין בעיניהם לאחר מסיבות הפורים נמנע לחזור לחיים נורמליים בגלל צרת מרתון-ירושלים ב-1 במארס שהכניס אותם ללחץ במשך כל השבוע שלפניו בשל הודעות האימים של העירייה כי כל התנועה בעיר תשתבש. מבחינת הציבור, לא מבחינת הרצים, ארגון המרתון היה שלומיאלי לגמרי. אלפי הרצים נשלחו לעבור ברחובותיהן הצרים של שכונות העיר, והציבור נאלץ לפנות את כלי רכבו ממקומות שמירוץ גדול כזה לא היה אמוּר לעבור בהם מלכתחילה. מאות אלפים הסתגרו בבתיהם עד יעבור זעם. בפריז ובמוסקבה יוצאים אלפים אל צידי המסלול לעודד את הרצים. בירושלים זה לא היה יכול לקרות - פשוט לא היה איך להגיע - סימן מובהק לכישלון ציבורי וארגוני. הסוחרים מחו על פגיעה בפרנסתם בשל העברת המירוץ דרך רובעי המסחר. הגננות והסייעות נצטוו להתייצב בגני הילדים, על-אף ששיתוק התחבורה מנע מן הילדים להגיע אליהם. המרתון השאיר את העיר כולה ממורמרת על המחדל הארגוני, ורק שתי רצות אתיופיות היו מרוצות מזה וניצלו את אי-הסדר כדי להיעלם במהלך המירוץ.
ביקורו הצפוי של אובמה העומד להתבצע במזג אוויר שרבי, מבשר גם הוא ביטול לימודים מסיבי, ביטול עסקים והמשך האווירה של "חול המועד" המלווה את ירושלים מאז תחילת השנה. שוב ושוב מוכיחה העירייה כי אין ביכולתה לאפשר לירושלמים לחיות חיים רגילים. בבירה הכל בעירבון מוגבל, נתון לאפשרות מתמדת של שיבושים. כדי לשפר את מצב הרוח, הצעד הבא של
ניר ברקת עשוי להיות "חגיגות יום לימודים רגיל" - פסטיבל ירושלמי חדש - פסטיבל הנורמליות - שיציין את היום היחיד בשנה ששום דבר חריג אינו קורה בו. אך אצל ברקת גם פסטיבל כזה יביא ככל הנראה לשינויים מסובכים ומעיקים של החיים בעיר.
