לקראת חג הפסח הקרוב, אנו שומעים על בעלי שליטה רבים שמתפרקות להן הפירמידות. חברות החזקה ונדל"ן שהיו עד לא מזמן מאוד מוצלחות הולכות היום להסדר חוב. במצב הזה, שבו בעלי שליטה הם חדלי פירעון, ניצבים מחזיקי אגרות החוב שבראשם הגופים המוסדיים בפני דילמה. האם נטילת השליטה מבעל השליטה הנוכחי תפגע בהסדר החוב או בתפקוד החברה בה הוא איבד את השליטה. לדעתי, המחזיקים בסדרות אג"ח, גם אם הן קשורות בטייקון מפורסם, אינם צריכים לחשוש מאובדן השליטה של הטייקון בחברה. בישראל ובעולם, יש מספיק מנהלים מוכשרים בשוק ואין לבעלי השליטה הקיימים יתרון ממשי על פני מנהלים מקצועיים.
במקרים בהם מגיע הסדר החוב לבית המשפט, גם שופטים עומדים בפני השאלה - האם יד קשה תוביל להסדר חוב המיטיב יותר עם בעלי החוב או שדווקא הקלות ואורח רוח יאפשרו לחייב להחזיר כמה שיותר נתחים מהחוב. בעבר, ייצגתי את
אלי רייפמן, מי שהיה בעבר בעל השליטה בחברת אמבלייז, בעניינו של רייפמן שהיה מורכב ומעורפל, לא היססה השופטת
ורדה אלשיך לשים אותו מאחורי סורג ובריח על-אף שדובר בנושאים מורכבים אשר לכאורה הצריכו את מעורבותו. החלטה זו לא שינתה במאום את מצב הנושים. השופטת אלשיך היא גם השופטת שלאחרונה לא היססה להוציא צו מאסר כנגד השף איל שני וכנגד אשת עסקים אחרת, רחל סייג סופר.
השף אייל שני מצא לעצמו מימון רגע לפני פתיחת שערי הכלא ולאחרונה הגיע להסדר כולל.
הנה ראינו, בתי המשפט לא היססו לשלוח למאסר חייבים במקרים קלים יותר מאלו של זיסר, חבס או דנקנר. שם לא היו מעורבים חוסכים של קרנות פנסיה, אלמנות ויתומים, היו שם נושים מתוחכמים ונושים מרצון. החייבים שנשלחו עד כה למאסר לא פגעו בציבור כה גדול, אך כשמדובר בטייקונים, ננקטת משנה זהירות וזו מיותרת, פוגעת בהסדר האג"ח ומשדרת מסר פסול ואסור לפיו תספורות הן דבר מקובל. ראוי כי בית המשפט ינהג ביד קשה כלפי חייבים גדולים כפי שהוא נוהג כלפי חייבים קטנים.
הזהירות מצד גופים מוסדיים ובעלי אג"ח שלא לפגוע חלילה בבעלי השליטה אינה משרתת את בעלי החוב וזהירות זו נובעת ככל הנראה מן העובדה שאין מוסדי אחד שידבר בשם החוב אלא כמה מוסדיים שמדברים בקולות שונים. מנכ"ל
בנק הפועלים,
ציון קינן, לימדנו לאחרונה שגישה בלתי מתפשרת כנגד בעלי החוב, מובילה לפתרון שמשרת בצורה הטובה ביותר את בעלי החוב. בנק הפועלים החליט להסיר את הכפפות לאחר שהסיק כי סיכוייו של זיסר לשרת את החוב שלו נמוכים. מה יודעים המוסדיים שלא יודעי הבנקים עד כדי שהמוסדיים שוגים באשליות של ספינים והבטחות לעתיד ורוד יותר? חובות צריך לשלם, גם במחיר של אובדן השליטה, גם לבעל שליטה דומיננטי. מקרים קודמים מוכיחים כי הותרת השליטה בחברה בידיו של בעל השליטה, לא זו בלבד שאינה משרתת בצורה נכונה את האינטרסים של בעלי החוב, היא משדרת מסר פסול לפיו מי ש"מספר" את הציבור ונותר בעל שליטה החזיר את חובו, יש לזכור שמדובר בכספי חיסכון שלעיתים הם הכספים היחידים של ציבורים מסויימים שאף לא בחרו בהשקעה שכזו.
קשה לאפשר הימשכותו של מצב לפיו יש אנשים שווים ואנשים ששווים יותר. בעוד שחוב של עשרות אלפי שקלים של אזרח פשוט מטופל ביד קשה על-ידי הרשות השופטת, ראוי ורצוי שבתי המשפט והציבור יתייחסו בחומרה למצבים של חדלות פירעון גם של טייקונים.
