הפטנט הוא לעיתים קרובות אויבו של השכל הישר. מדינה בה המפלגה הגדולה ביותר - היא לבדה בלי הפטנט של חבירה לישראל ביתנו- מונה שבעה עשר אחוזים ממאה ועשרים חברי הבית, חתמה על פטנט עם מי שיש לו ששה עשר אחוזים ועם בן בריתו שיש לו עשרה אחוזים על פיו מי שלא יגיע לארבעה אחוזים לא יזכה לשום ייצוג פרלמנטרי. פטנט. הוא אמור לכווץ את הדמוקרטיה הישראלית לתוך דפוס של שלטון קואליציות בינוניות ולהשאיר את הקהלים הקטנים של מיעוט מחוץ למערכות החקיקה והבקרה הפרלמנטארית על מעשי הממשלה. הפטנט אמור לסייע ביד הפרגמנטים השולטים להבטיח משילות.
ברור בעליל כי זו אינה יכולה לסמוך על הבוחר. בארץ בה מנסרות כל הדעות האפשריות בחלל הדמוקרטי, בין היהודים כמו בין הערביים, יכול הפטנט לחסום ייצוג מערביים ומחרדים וממפלגות אידיאולוגיות למיניהן, להתחלק בשם המשילות בתקציבי החברה ולזכות בכתב פטור מחובת הבטחת חופש הדיבור והדעה וההתארגנות של המעטים שאין להם ארבע אחוזי זכאות.
אבל השכל הישר אומר כי שום פטנט איננו בן יחיד. עם לידתו נולד לו פטנט לפטנט, כמו שלכל מנעול מתוחכם מקודמו ממתין פורץ יצירתי מן הפורץ שקדם לו. מיעוט חסום מלכתחילה יתחבר בדיעבד למשנהו ויעשה עימו אגודה אחת, מערך, רשימה משותפת, בלוק. משהו. מאז יש מדינת ישראל בעולם היו דברים מעולם. אפילו הממשלה הקמה עתה חייבת את תווי פניה לברית בין שניים שכל אחד ואחד בהם לבדו לא היה יכול להכתיב לראש הממשלה את כל התנאים ואת כל הפטנטים שהוא אולץ לקבל בצר לו. המשילות של השניים האלה היא מעשה פטנט. לא יותר. במחילות הנסתרות של העתיד שעדיין איננו, ממתין לו כבר פטנט מסכל אחר.
בשעה שישראל החליטה להבטיח משילות על-ידי הצבעה ישירה לראש הממשלה והמציאה את הפטנט של שני פתקים, כבר שכבו מסכלי הפטנט הזה במארב וסיכלו אותו ועימה סיכלו גם את ההזיה כי המשילות תלויה בפטנטים. ברוח הפטנט הכושל ההוא המליצו הנדסאי הבחירות האחרונות לרשימות להופיע בציבור כאילו אין בוחרים אלא בראש הרשימה. הפארסה הזאת הגיעה למיצויה הפתטי בתמונת חוצות בה חבקו שני ראשי רשימה זה את זה, יש אומרים ברשות יש נשבעים באהבת חינם, וייתרו את כל מועמדי הרשימה לכנסת כאילו אינם אלא בני לוויה עלומים לחתני השמחה הדמוקרטית האחת. אבל אין ספק. בני הלוויה ששתקו מאימת הפטנט כבר משחיזים פטנט אחר, ואין אף לא ראש רשימה שכיכב ברשימה זאת וזאת, בראשות זה או זו, שצווארו מוגן מן החלפים שמחכים ליום פקודה.
לא טוב למשול בעזרת פטנטים, אפילו הם מבריקים, אפילו הם עולים באופק כמיצגי גאונות. הדמוקרטיה הישראלית, כמו כל דמוקרטיה, אינה יכולה למנוע ביד נבחריה לשכוח מאין באו ולעצום עיניים ל"לאן אתה הולך". אין לה אפשרות לשכנע את הנבחרים כי היא אינה לוקה בדמנציה. הם חושבים שכן. הם בטוחים כי המעשה אותו הם עושים הוא עשוי, כי החוב שהם חבים לבוחר אינו עומד לגביה.
אבל לדמוקרטיה הישראלית יש מחלקה סמויה להוצאה לפועל. היא אינה שוכחת. עיתוניה עומדים ומתפעלים מול הפירוטכניקה של הפוליטיקאים המצליחים לרתק אליהם את תשומת הלב התקשורתית לימים ארוכים כאילו אין מאבקי אמת בארץ הזאת, על השלום ועל המלחמה, על הידברות לקראת חידוש תהליך או על תפילה בלחש ובקול כי אם יפתח הלוואי ולא יצלח, על הדת ועל המדינה, על הדת בלי המדינה, על המדינה בלי הדת, על כל אזרחיה ועל יהודית דמוקראטית, על המסתנן ועל הגר, על ילדי שועים ועל בני עניים, על כל מה שמסעיר את חייה של ישראל הקטנה הלוחמת על גיבוש זהותה ועל חייה.
שום פטנט אינו יכול להכחיש את טיבה זה של המדינה. טיבה קובע את שיעורי ייצוגה במרחב הפרלמנטרי. טיבה זה הסכים או הסכין - היינו הך - לאחוז חסימה בחינת ההכרח לא יגונה, אבל הוא לא יוכל להסכים לאחוז חסימה המבקש להדיר קהלים גדולים מן ההשתתפות בזירה המחוקקת. אפשר לעשות את זה. לכל פטנט יש רוב, כמו שמתברר שלכל רוב יש פטנט. אבל סוף דבר הפטנט המחכה יקום על קודמו ומי יודע מה יהיה עונשו.
הרפיון השלטוני הישראלי הנוכחי אינו נובע מריבוי מפלגות קטנות. הוא פועל יוצא מהיעדרן של מפלגות גדולות. אין לבוחר הישראלי אמון באף מפלגת שלטון. היא נהיית כזאת למרות חולשתה מפני שחברתה חלשה ממנה, והחלשות ממנה מזהות את פגיעותה ועושות בריתות להכניע את המדמה בנפשו כי מפני שיש לו עדיפות של זרת הוא יכול להתנהל כאילו הוא גברת. זה המשל למשילות. לא הקטנות שסגולתן הוא בקולן.
