ממשלת יש ברירה - פרק ההמשך

הפרק הקודם של "ממשלת יש ברירה" פורסם בערב הבחירות, 21.1.2013, ובו התחזית שהתממשה במלואה: ממשלת נתניהו הבאה תיבנה על 32 מנדטים של הליכוד-ביתנו, והיא תהיה נצחון פירוס של נתניהו. נתניהו יחפש מו"מ עם אלה שהם ההפך משותפותיו הטבעיות. שתי רגליים ימניות ימסרו לידיו את היכולת להרכיב ממשלה: ציפי לבני ויאיר לפיד. יחימוביץ' תשב מן הצד. היא לא תהיה מספר 2 של אף אחד, אז היא תהיה מספר 1 באופוזיציה. הכל נכתב ערב הבחירות. חמישים גוונים של שום דבר הם צפויים כל-כך עד שזה מהלך מגוחך לקיים מערכת בחירות. זהו קרב שסופו ידוע מראש, בין מי שאין להם מה להציע מלבד חוסר חזון, העדר מוחלט של כושר מנהיגות, וחלל גדול שנוצר בנעליים שבהן הם מבקשים לצעוד. גדולי המנהיגים שהיו פה החזירו נשמתם או ברחו מהזירה הפוליטית. זו הזירה שהזמינה אליה קטני-אמונה, נעדרי חזון ונטולי ערכים. הפער בין מי שהלכו פה בראש המחנה בדור התקומה, לבין מי שהולכים בראש המחנה כעת, כבר אינו מביך. הפער הזה, פשוט, עצוב. בזמן מערכת הבחירות צחקתי (על קינג ביבי נגרר על גחונו), נהניתי (לראות את הליכוד ביתנו צוללת לתהום), עכשיו זה הזמן לחזור לקרקע המציאות. לבני נכנסה כדי לאחוז בקרנות המזבח. לפיד נכנס כדי לבסס את ניסיונו לקראת הקרב הגדול שלו. נתניהו נשאר על כס המלך. הוא בא בגלל המחיר ונשאר בזכות השירות. על כך נכתבו "בגדי הלמך החדשים". ממשלת ביברמן - אסון (עם שחקני חיזוק) דור ההמשך של "דור המדבר", עדיין בשלטון. הממשלה החדשה שנולדה פה היא בכייה לדורות, ומוטב היה אילו היינו הולכים מחדש לבחירות על בסיס התוצאות שהושגו. הרי הבחירות אינן מטרה כשלעצמה, הן אמצעי כדי לבסס את עמדת הבוחר. בבחירות חדשות הליכוד היה מקבל הזדמנות להעמיד מתוכו מנהיג אחר. הברית בין הליכוד לליברמן הייתה נזנחת, וליברמן שהיה נאלץ לרוץ לבד היה מביא 4 מנדטים בקושי. ליברמן איבד את ההצדקה לקיומו כאשר "יש עתיד" הרימה את הנושא האזרחי (מל הדת), והבית היהודי הרים אם הלאומנות הטריטוריאלית. כמו נתניהו, גם ליברמן היה הופך להיסטוריה. התנועה של לבני הייתה מתרסקת, וכך גם קדימה של מופז. שס הייתה רצה על כרטיס חברתי, ומוותרת על מקומה כמפלגת לוויין של הליכוד. הקרב על קולו של הבוחר היה מתחדד, וכל מפלגה הייתה נאלצת להציג את מרכולתה האידיאולוגית, ולא את הקציצות במקפיא של העומדת בראשה. אבל הפוליטיקה הישנה ניצחה. לבני רוצה לאחוז בקרנות המזבח. לפיד רוצה לבנות את עצמו לראשות הממשלה הבאה. בנט רוצה לרשום את הניצחון של הציונות הדתית (הלאומנות הטריטוריאלית והקנאות הדתית), ולרשום לצד הניצחון הזה תקופה שתהיה תור הזהב של ההתנחלויות. במהירות האור אל החושך כללי הפרוטוקול מחייבים את הפוליטיקאים למכור את כל כישלונותיהם כהישגים. נא לרשום בספרי ההיסטוריה שההישג של "דחיקת החרדים" הוא "אליה עם 'וואחד' קוץ בה".

• המפה הפוליטית החדשה:

• המתנחלים הם 3% באוכלוסיה עם גוש ענק של 33 לאומנים-טריטוריאליים

• החרדים הם 10% באוכלוסיה עם גוש של 18 ח"כים (15%)

דחיקת החרדים יצרה גוש ענק של לאומנות-טריטוריאלית-קפיטליזם-קולוניאליזם, המורכב מ-11 מנדטים שנמצאים אצל ליברמן, ביחד עם עוד 10 בליכוד, ועוד 12 אצל בנט. סכום הלאומנות נותן 33 מנדטים מפוצלים בין שלוש מפלגות שכולן מהוות חלק מהקואליציה. כוחם של המתנחלים באוכלוסיה לא היה עובר את אחוז החסימה החדש המוצע, ואף על-פי כן כוחם בכנסת הנוכחית עומד על מעל 25%. מכך נובע, שעניין "דחיקת החרדים" הוא הישג שמחירו כרוך בתקציבי עתק לטובת הכיבוש הקולוניאליסטי בשטחים, ומימונו יגיע מהעמקת הכיבוש הקפיטליסטי בתוך הקו הירוק. לפיד ישב באוצר, ובזמן שהוא ינסה להבין איך עובדת המערכת הזו, ועדת הכספים, שההסכם הקואליציוני נתן בידי "אחיו", תיצור מציאות שתעלה לאזרחי ישראל במודל של "גם וגם". גם כספים לחרדים כי נתניהו ובנט לא יתנו לפגוע בהם, וגם הרבה יותר כספים להתנחלויות. אחי-אחי, אבל אל תיגע בכסף הדתי. הקרב בין בנט לחרדים הוא על כוח ושליטה בעמדות מפתח, לא על עצם לפיתת הדת בגרונה של המדינה. לפיד הוא לא האדם הרע בסיפור הזה. מובל על-ידי האגו שלו, הוא לא מבין את המציאות שיצרה הברית עם בנט. מחצית מהקואליציה הנוכחית היא לאומנית-טריטוריאלית, ורוב מכריע של הקבוצה הזו נשמע לרבנים ולא למדינה. הצעת החוק של הבית היהודי, שנועדה להחיות מחדש את הצעת החוק של אבי דיכטר, היא מכה קשה למחנה החילוני-אזרחי שלפיד מתיימר לייצג. לפיד "ניצח" את החרדים, אבל זהו בנט שיכול להכריז במשחק השחמט הזה על "מט". בישראל קמה ממשלה ימנית עם נטיות דתיות לאומניות, בעלת איכויות פשיסטיות, שתוביל את ישראל במהירות החושך לעבר קיר בטון (מדינה דו-לאומית או אפרטהייד פשיסטי-תיאוקרטי).