לפני כמה שנים עת בקרתי באחד הישובים בגב ההר שמעתי לראשונה את הביטוי - "נשק חד פעמי". בן שיחי הסביר לי שבאם יהודי עושה שימוש בנשקו לשם הגנה עצמית הרי שבכך הקיץ הקץ על החזקתו בנשק. אין נפקא מינה לכך שהנשק מוחזק ברישיון כדין, לא מעלה ולא מוריד שהשימוש בנשק היה נדרש והכרחי ולא תעזורנה אפילו ראיות חזקות המגבות את עדות היורה, לפיה ירה משום שנשקפו איום מוחשי וסכנה לחייו אלמלא ירה מאד יתכן שכבר לא היה עימנו חלילה.
זכור מקרה שארע לפני כשנתיים בשומרון. באזור ערק בורין טייל לתומו יהודי אשר הותקף לפתע על-ידי שני פורעים ערבים, רוצחים בפוטנציה. אלה התקרבו אליו מאד כשהם מיידים בו אבנים. היהודי הטוב שלף נשק שהיה ברשותו ואיים על הפורעים בכוונה להרתיעם. בעזות מצח שאין כדוגמתה התעלמו הפורעים מהאקדח המונף אל מולם והתקרבו עוד אל היהודי. אחינו המשותק מפחד לא ירה אלא הפנה גבו והחל נס על נפשו. בעוד הערבי דולק אחריו ומטווח אפס ממש מידה בו אבנים גדולות עצר היהודי במנוסתו, הסתובב, ירה בתוקף והרגו. חברו של הירוי נס על נפשו והיהודי החל רץ במעלה השביל ועזב את הזירה.
האירוע הנ"ל תועד במצלמת אבטחה צה"לית והסרט בו צפו רבים איננו מותיר כל מקום לספק בכך שהיורה פעל מתוך הגנה עצמית, אין יותר הגנה עצמית מזה.
בהכירו את הסביבה הפוליטית בה אנו חיים לא פנה היורה לרשויות על-מנת לדווח על האירוע ברשויות אחזו קדחת וטירוף מערכות והחל גל של פשיטות על בתי יהודים ביש"וב (יהודה שומרון ובנימין), בדרך כלל באישון לילה ובכוחות גדולים, במטרה לאתר את בעל האקדח שזוהה כאקדח מסוג גלוק.
זכורה לי פשיטה לילית כזו, אחת מני רבות, שנערכה בישוב איתמר, שבועות ספורים לאחר טבח משפחת פוגל השם יקום דמם. בשעה ארבע לפנות בקר התדפקו בשאון גדול כוחות גדולים על דלת ביתו של בנו של הרב רונצקי, בבעלותו אקדח גלוק. הישוב המתאבל והמוכה שזה עתה שכל יהודים קדושים בפיגוע נורא, נאלץ להתמודד עם מציאות מבהילה, הקפצת כיתת כוננות וטלפונים בהולים בישוב עצמו. פעולה זו המגלמת אטימות לב, רדיפה ואף רשעות מלמדת על הלך הרוח אצל שליחי הממשלה הרודה ביהודים.
למתעניינים - האקדח של רונצקי הבן לא היה זה אותו חפשו הרשויות.
מחבלים על הכבישים מי איננו מכיר את המציאות של התפרעויות מחבלים ערבים על הצירים? כמעט על כל צירי התנועה בישו"ב יש נוכחות כמעט קבועה לרוצחים ערבים, כאלה המכונים בפי התקשורת העוינת "נערים", "מפגינים" "מעורבים" וכיוצא באלה ביטויים שכל כוונתם להטעות ולהוליך שולל. לסמא את עיני הקוראים במשנה סדורה בה יש כובש אכזר (אנחנו...) אל מול "עם מדוכא", אלה מהכפר עווארתא משם יצאו שוחטי משפחת פוגל למשל...
מכשולים על הכביש, עמודי חשמל לרוחבו, מחסום אבנים מאולתר ועוד אמצעים לגרום להאטת רכב ישראלי ו/או להתהפכותו בתאונה הינם חזיון נפוץ. מחבלים עם רצח בעיניים ואבנים בידיים הם עניין של יום יום באל ערוב ובית אומר בואכה חברון, על כל ציר שישים מצומת תפוח ועד חיזמה, בדרכים המוליכות לגוש טלמונים, לבית אל, להר ברכה ולכרמי צור. הפורעים הערבים נמצאים בכל מקום ותוקפים לאור יום יהודים, גברים נשים וטף תוך סיכון ממשי לחייהם.
טרף קל לפורעים חוסר האונים הישראלי והרפיסות החולנית והמסוכנת של כוחות הביטחון מופגנים גם בירושלים רבתי. שוטר מג"ב מותקף במחסום שועפט ומיילל על מצוקתו בקשר, זאת תחת לירות בתוקפיו. הרכבת הקלה ואוטובוסים מותקפים תדיר. על הר הבית זורק ערבי בקבוק תבערה על חייל ולמרבה הכלימה הערבי נותר בחיים לחגוג את ניצחון גבורתו. בסילוואן, בהר הזיתים, בגן הפעמון...בכל אלה ועוד היינו לטרף קל לפורעים הערבים.
כל אלה מטרתם אחת - להרוג יהודים באשר הינם יהודים ובשל היותם יהודים.
המתסכל מכול הינה העובדה שאין מושיע. על-פי מדיניות ביטחונית מהדרגים הגבוהים ביותר הפעילות של כוחות צה"ל, משמר הגבול ומשטרת ישראל הינה שערורייה מתמשכת שאין להגדירה אלא כהפקרת יהודים וחייהם. שמענו אין ספור דיווחים על חיילים המגיעים למקום תקרית ומשימים עצמם כאילו היו מהאו"מ. בדיווחים הצהל"יים לתקשורת העוינת נאמר שכוחות הגיעו כדי להפריד בין הניצים.....
חושבים שדם יהודי הינו הפקר לאסוננו הוראות הפתיחה באש הן משתקות והופכות את חיילינו לבדיחה עצובה על מול הרוצחים הערבים שהעזתם גוברת בהיותנו מספקים להם את כל הסיבות לכך. בקבוקי תבערה היו למחזה שכיח, אבנים לעניין של יום יום. במקרים רבים חיילים במנוסה צולמו ותועדו על-ידי הערבים עצמם כדי להוסיף השפלה על מכאוב.
באם לא יתעשתו קובעי המדיניות, באם צבאנו לא יגן עלינו ובאם תמשך ההפקרות הביטחונית עלינו לפעול ללא דיחוי ולקחת האחריות על ביטחון ילדינו ונשותינו לידינו. סיורים ביטחוניים בנוסח משמר אזרחי הם כורח, נוכחות מאבטחת על הכבישים ובטרמפיאדות אינה מותרות, לירות באש חיה על רוצח ואבן בידו הוא לעיתים כורח המציאות.
יש ככל הנראה מי שחושב שדם יהודי הינו הפקר. לנו אסור לחשוב כך, לנו אסור לפעול כך.
