עד כמה שיישמע הדבר מוזר ותמוה אין במערכת החקיקה בישראל אפשרות לאסור על מי שכיהנו בעבר, כשופטים, לעשות שימוש בתואר "שופט" או "שופט לשעבר". לא ניתן למנוע מכלי-התקשורת, לפרסם שמו של חשוד בפלילים או שמו של מי שהורשע בפלילים, בפסק-דין חלוט, כשהתואר שופט או שופט לשעבר צמוד בצמידות יתר למעשים הפליליים בהם נחשד או בהם הורשע הוא, בפסק-דין סופי שיכולת הערעור לגביו מוצתה עד תום.
בניגוד לחוק השיפוט הצבאי המאפשר לוועדה בראשות קצין בדרגת אלוף-משנה לפחות, לשלול דרגתו של מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, בכפוף לזכות ערעור על החלטתה זו, לבית-דין צבאי לערעורים, שותקת מערכת החקיקה בישראל בהקשר זה, ביחס לשופטים. שופטים שסרחו ואינם עוד חלק מהמערכת, אם בשל שהודחו בידי הוועדה לבחירת שופטים, לאחר הרשעתם בפלילים ואם בשל שהודחו על ידה, קודם להרשעתם בפלילים וללא קשר לכך, יכולים להמשיך ולעשות שימוש בתור שופט או שופטת עם ובלי שם הלוואי "לשעבר", ללא כל הגבלה שהיא.
בשעתו עתרתי לבג"ץ נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שלא לפתוח בהליכים פליליים נגד שופטת בית משפט לעניינים מקומיים, לשעבר, בחיפה,
הילה כהן. בית-דין מיוחד למשמעת לשופטים, החליט - ברוב דעות - כי בשיבתה של כהן לדין, בשני ימי דיונים, הוציאה היא מתחת ידיה 14 פרוטוקולים והחלטות שלא שיקפו כהלכתם אירועים שהתרחשו באולם בית המשפט בדיונים שנערכו לפניה. כן קבע הוא, כי השופטת, הילה כהן,קרעה והשליכה לפח האשפה בקשות לדחיית דיון שהותירו אחריהם בעלי-דין שעזבו את בית המשפט ועל דרך זו מנעה תיעוד הבקשות בתיקי בית המשפט כנדרש. סברתי - ועודני סבור כך, גם כיום - כי מעשים אלה מצריכים חקירה פלילית של כהן, בתחנת משטרה, בדיקת חומר הראיות שנאסף והחלטה אם להגיש נגדה כתב-אישום, אם לאו.
שרת המשפטים דאז,
ציפי לבני פעלה לאור החלטת בית-הדין המיוחד, להדחתה של שופטת סוררת זו מכהונתה השיפוטית, לאחר שהיא סירבה לעשות כהן מיוזמתה שלה. בית-הדין המיוחד, ברוב דעות, לא העבירה מתפקידה השיפוטי, בפסק-דינו, אלא הסתפק בהעברתה לכהונת שופטת לבית משפט שלום, באזור הצפון.
בג"ץ דחה עתירתי וקבע, כי גדר ההתערבות של בית משפט זה בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה הינו ככלל מצומצם ביותר והלכה היא כי אף שהחלטותיו לעניין קיום חקירה פלילית והגשת כתבי אישום אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית, התערבותו של בית משפט זה "מוגבלת למקרים בהם החלטת היועץ נתקבלה בחוסר סבירות קיצוני, כגון בסטייה ברורה משיקולים של אינטרס הציבור, במשגה היורד לשורשו של עניין, או בחוסר תום לב". לכן, קבע בג"ץ כי שהחלטת היוהמ"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד השופטת, הילה כהן, הייתה סבירה.
לימים פורסם, כי הילה כהן - היחידה שהודחה, אי פעם, מכהונתה השיפוטית על-ידי הוועדה לבחירת שופטים, תקבל פנסיה של 8,000 שקל בחודש, מהיום שהודחה ב-2006 ועד יום מותה - וזאת, בעד ארבע שנות שפיטה. כך קבע שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל, שמונה להכריע בדרישתה של הילה כהן זו, לפיצויים.
שקלתי לעתור לבג"ץ נגד החלטה ש-ע-ר-ו-ר-י-י-ת-י-ת ומקוממת זו, בכל הכבוד הראוי. לבסוף החלטתי שטוב לה, להחלטה זו, המהווה - לטעמי במלוא הענווה ובכל הכבוד הראוי - יריקה בוטה בפרצופם של הממסד השיפוטי ומערכת אכיפת החוק בישראל , שתישאר כאות קלון מול פניהם של מי המהווים יסוד מוסד של ממסד זה. ובכלל, חשבתי לי, איפה התנועה לאיכות השלטון שאסרה מלחמה, בעבר, על השופטת, הילה כהן, במקביל אלי? אם תנועה איכותית זו לאיכותו של השלטון בישראל, סבורה שהכל תקין בפרשת "הפיצויים" שקיבלה הגברת כהן, מי אני - הקטן באלפי ישראל - שאפצה עוד פה בעניין זה?
התואר שופט - לא נכס פרטי מעניינה של הילה כהן אעבור לעניינו של השופט לעבר,
דן כהן או בשמו המלא, דן גבריאל כהן. העיתונים גדושים בכותרות שמנות בדבר החשד השוחד המיוחס לו, בצמוד לכותרת: "השופט, דן כהן". מעטי מעט טרחו להדגיש, כי מדובר בשופט לשעבר ובודדים יודעים שמדובר במי שעוד בשנת 1981 הועמד לדין משמעתי - במי שלאחר שהוחלט להעבירו מכהונתו כשופט מחוזי, מבית המשפט בבאר-שבע למחוזי, בנצרת, החליט לפרוש מן השיפוט מיוזמתו שלו.
למעלה מ-30 שנה חלפו מאז שדן כהן פרש מכהונתו השיפוטית ועדיין דבוק וצמוד לשמו התואר שופט, בהקשר לפרסומים בלתי מחמיאים, בעליל, בכלי התקשורת.
התואר "שופט" אינו נכס פרטי. הוא ניתן למי המכהן בכהונה יפוטית, בצמוד לכהונתו. עם סיום הכהונה יש לקבוע בחוק, כי לא יורשה הוא להשתמש בתואר "שופט" אלא בצמוד למלים "לשעבר" או "בדימוס". יש להסמיך את בית-הדין המיוחד למשמעת לשופטים, לאסור על מי שסרחו במהלך כהונתם השיפוטית ושנאלצו לסיימה ועל העיתונות לעשות שימוש בתואר "שופט" בצמוד לשמם או לחייבם לפרסם, הנסיבות בהם סיימו הם תפקידם השיפוטי.
כללי אתיקה לשופטים, תשס"ז-2007 אינם חלים על שופטים, אולם סעיף 10 לכללים אלה קובע, כי: "כללים אלה אינם מחייבים שופטים בדימוס. יש לזכור עם זאת, כי סביבתו הקרובה והרחוקה של שופט הורגלה להתייחס אליו כהתייחס אל שופט, וכי יחס זה נמשך והולך גם לאחר תום הכהונה. ראוי לו אפוא לשופט בדימוס כי ישווה נגד עיניו את רוחם ואת מגמתם של הכללים וכי יכוון התנהגותו ואורחותיו על פיהם".
אתם הבנתם את זה עיתונאים מתוקים שלי. דן כהן, הילה כהן וחבר מרעיהם הם שופטים לשעבר, שסרחו, הועמדו לדין משמעתי, כאשר אחד מהם נטש את השיפוט, באמצע קריירה שיפוטית שלו, לאחר שנקבע כי יעבור מחוז שיפוט והשנייה - שלא הבינה רמזים עבים כחדקו של פיל - וסירבה להתפטר מתפקידה השיפוטי "סיימה כהונתה כשופטת" לפי החלטת הוועדה לבחירת שופטי שחוק דורש שתתקבל ברוב של 7 חברים מכלל 9 חברי הוועדה ובשפת העם ובפשטות - היא סולקה ממערכת המשפט.
