"זרועו הארוכה של בית המשפט"

שמעתי וקראתי ביטוי זה המתייחס למעמדו של מומחה הממונה על-ידי בית המשפט פעמים רבות. מאחורי הביטוי מסתתר הרעיון כי בהיות בית המשפט הדיוט בנושאים מקצועיים, הוא ממנה מומחה בתחום המקצועי על-מנת שיאיר לו, לשופט, את הדרך וזאת יעשה המומחה בתום לב, ללא פניות ובאופן אובייקטיבי. במצב אידילי כזה, הצעד הבא הוא לרפד את המומחה בתואר גבוה ולתת לו חסות וחיסיון, כאילו הוא שליחו של השופט עצמו. מצב אידילי כזה לא קורה, והמומחה המצוי המקבל מינוי מטעם בית המשפט אינו זרועו הארוכה של השופט. אף על-פי שהביטוי נאה, הוא אינו תואם מציאות. ראשית, החסינות ממנה נהנה השופט ממש לא עוברת למומחה מטעם בית המשפט, וראה בעניין זה ת"א 3754/07 בני וגנר נ' אריק כהן-אדד (מרכז), שופטת: הילה גרזטל מבית המשפט המחוזי מרכז, פורסם בפדאור:

• "כאמור, אין הוראת חוק מכוחה ניתן לחייב עד בנזיקין בשל עדותו, עם זאת עדות מומחה מטעם בית המשפט אינה שקולה לעדות רגילה של עד המספר את שקלט באמצעות חושיו. מומחה מוסר עדות שרובה היא עדות סברה המתבססת על ניתוח מקצועי של הנתונים העובדתיים המובאים לפניו. היינו, העד המומחה חובש שני כובעים: בכובעו האחד של המומחה והשני של העד. אין חולק שכובעו כמומחה הוא כובעו העיקרי ואילו כובעו כעד הוא תפקידו המשני והנלווה, ומשום כך, לדעתי, אין לראות את עדות המומחה כעדותו של עד רגיל ולהסיק שכפי שמוקנית חסינות לעד המעיד בהליך משפטי, כך יכול גם המומחה לחסות תחת צילה של חסינות זו באופן מוחלט.
  "מודעת אני לחשש מהיווצרותה של הרתעת יתר ממתן חוות דעת אם תוכר אחריות בנזיקין למומחים מטעם בית המשפט. הם עלולים להימנע ממתן חוות דעת והדבר עלול לגרום לעלויות משפט גבוהות מאחר שאותם מומחים ידרשו שכר גבוה למימון פוליסות האחריות המקצועית, כטענת המבקשים בבקשה. חרף האמור סבורה אני שיש ליתן משקל לשמירה על מערך הרתעתי שיביא ליתר מודעות, ליתר תשומת לב וליתר זהירות של המומחה המחייבים הכרה באחריותו במצבים קיצוניים בהם יוכח, שנהג ברשלנות רבתי".

ההדגשה אינה במקור. לאמור, כאשר מומחה מטעם בית המשפט "טועה בגדול" בעיקר חוות דעתו, יכול הניזוק מכך - להגיש נגדו תביעת נזיקין וזו תתברר בבית המשפט ככל תביעה, מבלי שהמומחה יזכה בחסינות. זאת ועוד, למומחה אין ידע משפטי ולרוב אין לו גם מזג שיפוטי והוא אינו מוסמך לייצג את השופט, למרות שכמה מומחים סבורים כי הם השופטים ממש ואף קובעים בהתנהלותם במסגרת הכנת חוות דעתם - סדרי דין, חוקרים עדים וגובים ראיות. הדבר הוא, כמובן, ללא סמכות. אומנם יש ובמסגרת המינוי נאמר במפורש כי המומחה ישמע את הצדדים ויהיה אפשר להגיש לפניו כל חומר רלוונטי, דבר ההופך אותו לבעל סמכות הכרעה באותם מסמכים המוגשים לו, ומעמידו במצב של שפיטה ביחס לדברים הנאמרים לו, אך מדובר בכשל של מינוי, ולא במינוי שגרתי. המינוי הראוי צריך לצמצם את סמכויותיו של המומחה ולא להרחיבן מעבר לפן המקצועי. בנוסף, ישנם מומחים מתחזים על כל צעד ושעל ובית המשפט לא מזהה אותם, או מזהה ומטעמי נוחות נמנע מלבטל מינויים ואף ממשיך למנותם בתיקים רבים נוספים לאור כישוריהם לתת חוות דעת ולא כישוריהם לפתור את הסוגיה המקצועית המובאת לפתחם. מדובר במהנדס רשוי שלא עוסק בקונסטרוקציות ולא תכנן מעולם דבר - המתמנה גם בתור קונסטרוקטור, מדובר במי שאינו מהנדס ואינו הנדסאי, אך בחוות דעתו מתנסח בצורה הניתנת להבנה כאילו הוא כן כזה, מדובר במומחה שאינו מומחה אשר נשען על מומחה אחר אשר לא מונה כלל על-ידי בית המשפט, והדוגמאות הן רבות. המסקנה מכל האמור לעיל היא כי המומחה אינו זרועו הארוכה של בית המשפט, וביטוי נאה זה השגור בפי כל - לא עושה כבוד גדול לבית המשפט...