המאמר נכתב בתגובה למאמר שהופיע כאן, ב-News1, תחת הכותרת "
שאלת ראשית היקום והחיים", ונכתב בעטו המחודד של זאב בן-יוסף.
זאב שלום ותודה על
תשובתך המפורטת. סקירתך המסכמת חשובה ורעננה, אולם השגה קטנה יש לי על פתיח דבריך כשאמרת שהפיזיקה והמתמטיקה בזמננו מאפשרות חישוב של מרחב אינסופי. אם הבנתי אותך - כוונתך היא שהפיזיקה והמתמטיקה מצליחות לחשב מרחב נתון מתוך המרחב האינסופי ולהתעלם ממגבלת האינסוף. כי אם אקח את אימרתך כפשוטה - אפשרות חישוב מרחב אינסופי הופכת את המרחב הטעון חישוב לסופי ומוחלט, והרי אתה מדבר על מרחב אינסופי. כמו האימרה - אני איש המאמין למרות ואינני שולל את אי-קיום אלוהים; והרי החלק השני באימרתך מרוקן את אמונתך מתוכן.
אגב וממבט חטוף בדף הפייסבוק שלך ראיתי את הגדרתך "יהודי מאמין שאיננו שומר מצוות" ואני מסיק מזאת כי לדידך, המונח "כוח עליון" חוקי הוא ואני מדבר על הצד הפיזיקלי של המונח, כלומר ישות עילאית שבלשוננו נקראת "אלוהים", בראה את היקום הפיזיקלי, ואם כן, שוב, היקום לדידך הוא יקום סופי ומוחלט, כי הנקודה שעמד בה אלהים וברא ממנה את היקום היא אותה הנקודה שהמאמינים בתיאוריית המפץ קוראים לה "נקודה סינגולרית כבידתית בודדת" שהתפוצצה לפני 13.7 מיליארד שנה והחומר שהיה דחוס בה השתחרר והתפשט; כך נוצר היקום וממדי המרחב, וזהו אגב גם מקור ממד הזמן. זו תמצית תיאוריית המפץ הגדול המקובלת כיום בעולם המדע ולמעשה אין בינה לבין האמונה בכוח העליון שום הבדל מהותי; שתי האמונות מעריכות כי היקום התחיל מנקודה מסוימת, ואם כן, יקום שיש לו התחלה הוא יקום סופי ומוחלט.
ההשערה האישית שלך אפוא היא שהיקום הפיזיקלי שלנו בעל ערך מוגדר, אולם אני טוען שאיננו צריכים להמתין עד שתבוא תיאוריה אחרת לאשש או להפריך את ההשערה הזאת, כי ההשערה הזו מופרכת מיסודה; די להסתכל השמיימה ולראות כי אין ולא ייתכן להם גבול.
בין חלל מלא לחלל ריק היקום לתפיסתי הוא כל היש וכמובן גם החלל הוא חלק מהיקום, אולם יש להבדיל בין חלל מלא - הוא המרחב המוכר לנו, לבין חלל ריק, כמו חלל שנשאב ממנו האוויר ונקרא על ידינו "ואקום". על-פי תיאוריית המפץ וגם על-פי יתר האמונות - מחיצות היקום הן הוואקום שאין בו כלום, כלומר אין מעבר לחלל הריק הזה כלום; זו תכלית האמונה הדתית והמדעית כאחד. זהו למעשה מתחם היקום הסופי והמוחלט, אולם התודעה האנושית דוחה מיסודה את הגדרת היקום הסופי, מסיבה פשוטה ביותר: חלל ריק אינו נעשה מאליו וניתן לעשותו רק באופן מלאכותי על-ידי שאיבת האוויר מתוכו, דהיינו על-ידי שאיבת כל ה"יש" מתוכו. כלומר אינני יכול לבחון את החלל הריק הזה בשום צורה, למשל לשים מצלמה בתוך החלל הריק שעשיתי בשביל לבחון אותו, כי מצלמה בתוך "חלל ריק" מרוקנת את הגדרתו מתוכן ומחזירה לו את תכונת החלל המלא. מכאן המסקנה שלא ניתן לצפות בחלל ריק, כלומר לא ניתן להגדיר "חלל ריק", בעוד האמונות הדתיות והמדעיות מגדירות גם מגדירות את "החלל הריק" ומחללות במודע את המוסכמה הזו; הן משתמשות ב"חלל הריק" כמחיצות ומגדירות באמצעותו את היקום.
הבה נפשט את העניין. תסכים איתי זאב שה"יש" מורכב מחלקיקים - הוא החומר המוכר לנו על כל צורותיו, ואם כן כל חלקיק הנמצא במרחב "צופה" במרחב שנמצא בו, והכיצד אפוא ייתכן "מרחב ריק" ששום חלקיק לא צופה בו? כי הרי אחד התנאים לקיום המרחב הריק הוא שאף חלקיק לא יהיה בסביבה ויצפה בו, כלומר עצם קיום החלקיק שצופה לכאורה בחלל הריק, מבטל בעצם הצפייה שלו את הגדרת החלל הריק וגם מבטל את קיומו. אני ואתה כצופים מבטלים בהכרח את הגדרת היקום הסופי ועל כן אין חיה כזו שנקראת "יקום סופי", כי בשביל שיהיה יקום סופי – כל הצופים שבעולם, כולל אותי ואותך, וכל חלקיק חייבים להפסיק מיד לצפות ביקום בשביל שימשיך להיות סופי וברגע שנצפה בו - היינו בעצם הצפייה שלנו אנחנו נהפוך אותו ליקום אינסופי.
השאלה הבסיסית היא: האם עצמי היקום הם מעגל מוגדר וסופי כפי שהאדם טען מעודו, או שאין סוף למעגל הזה? להפתעתי, כן, להפתעתי, נדהמתי לגלות שתפיסת המציאות תלויה לגמרי בשאלה הזאת: "האם היקום שלנו סופי הוא או לא". ב
פרק יב' של סדרת מאמריי "התורה נגד המדע", שפורסם השבוע באתר, אני מצליח לנסח סוף-סוף את השאלה הזאת בגודלה הטבעי, ובהמשך
הסדרה אבחין ואדגיש עד כמה השאלה הזאת היא חיונית, עד לכדי שינוי מוחלט לתפיסת המציאות. אני צמא להערותיך בנדון.
שאלה אישית אם יורשה לי לסיום, מדוע בחרת לכתוב את עבודת הדוקטורט על מהות הקשר בין הגוף לנפש ולא על התיאוריה שאתה הוגה על היקום?
שכנך הטוב ממול, אלברט שבות
