בבחירות האלה היו כמה הפתעות. ההפתעה הכי גדולה היא
עמיר פרץ. עמיר פרץ החליט להיות שר בממשלה הזו ויהי מה, וראו איזו חוכמה ואיזה שכל הוא השקיע בעניין הזה.
אז על-מנת להיכנס לממשלה אתה חייב קודם כל לדאוג שיושבת-ראש המפלגה שלך תודיע ברבים שבשום פנים ואופן המפלגה לא תיכנס לממשלה. זה כלל בל יעבור, על-מנת להיכנס חייבים להצהיר קודם שלא נכנסים.
ואז יושבת-ראש המפלגה מסרבת להצהיר שלא נכנסים כי היא לא רוצה להיכנס, ומי שלא רוצה להיכנס ודאי לא יצהיר שהוא לא רוצה להיכנס. ברור, לא?
ואז השר שרוצה להיכנס וחייב להיכנס אומר שאסור להיכנס, עוזב את המפלגה שלא רוצה להודיע שלא תיכנס, ועובר למפלגה אחרת שאומרת שלא תיכנס – והכל על-מנת להבטיח שייכנס.
ואז מגיעות הבחירות וכמובן עמיר פרץ שעזב מפלגה שסירבה להצהיר שלא תיכנס, ועבר למפלגה שהצהירה שלא תיכנס, נכנס. לא רק שנכנס, אלא אפילו עקף בסיבוב מספר 2 במפלגה.
על כולנו להתפלל שהשר החדש לאיכות הסבבה ינקה את הסביבה לפחות כפי שהוא דואג לנקיון הפוליטיקה, ימשיך לדאוג לציבור ולא לעצמו חס וחלילה, ימשיך לפעול לטובת הכלל ולא חלילה לטובתו האישית. רק כך אפשר להתקדם בסולם הדרגות, רק כך יגיע עמיר פרץ לתפקיד שר החוץ. ועם השמיים הפתוחים, והקשרים המיוחדים עם הנשיא האמריקני, אנו עוד
נראה אותו ראש ממשלה.
