סיום הסכסוך בין ישראל לבין טורקיה מהווה מהלך אסטרטגי חשוב ביותר. אמרו זאת ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואחרים המבינים שביחסים בינלאומיים וכאשר המדובר באינטרסים חיוניים, משחקי כבוד הם זניחים, בלתי רלוונטיים ובמיוחד טיפשיים.
קראתי את תגובותיהם של ה"פטריוטים" האולטימטיביים, שומרי הכבוד הלאומי וברי הפלוגתא המביעים את זעמם על פגיעה בכבוד המדינה ובכבודם של החיילים שהשתתפו בפעילות נגד ה"מרמרה". יורשה לי לומר שדבריהם של אלה דברי בלע הם ותו לא. עניינם לשלהב את הציבור, למכור לו סיפורי בדים ולכוון נמוך ככל האפשר. הם אינם אלא מחרחרי ריב ומדון הדוגלים בביטול כל מהלך שיש בו סיכוי להתפייסות. לדידם, מצב מלחמה טוב יותר ממצב שלום. עבורם הכבוד משחק יותר משמירה על אינטרסים חיוניים של ישראל. כך עשו בעבר וכך הם ממשיכים בדרכם הנלוזה.
שטויות במיץ על מורל החיילים מי שמוביל את ההשתלחות במה שנראה בעיניו כפגיעה בכבוד הלאומי ובכבודם של חיילי צה"ל העלולים, לדידו, להירתע מפעילות מבצעית זו או אחרת, זהו, איך לא, שר החוץ לשעבר ולעתיד, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון בהווה,
אביגדור ליברמן. מפאת כבודו, נשתדל למתן את הביקורת ולברור במילים.
התייחסותו של ליברמן וקביעותיו הן איוולת שאין לה שום אחיזה במציאות ולא בהיסטוריה. נניח לצורך הדיון כאן שליברמן צודק וכבודם של חיילי צה"ל הפך למרמס. כאשר מסתיימות מלחמות ונחתמים הסכמים, כאלה ואחרים, ומגיעים להפסקת הירי, האם אין בכך כדי לפגוע בכבודם ובזכרם של חיילים שנפלו? מר ליברמן ודאי יודע שלא הייתה ולו מלחמה אחת בעולם, מאז ועד היום, שכולם הסכימו עמה. האם כבודם של הנופלים נפגע מכך שמדינות הגיעו להסדרים לאחר מלחמות קשות? האם מנחם בגין פגע בכבודם של חיילי צה"ל שנפלו במלחמות ישראל כאשר הגיע עם סאדאת להסדר שלום? מלחמה ושלום הם שני הפכים, אך לדאבון הלב, הם קשורים ביניהם קשר הדוק מאוד.
האם חיילי צה"ל פועלים לפי תחושת הבטן שלהם לגבי משימות כאלה ואחרות? האם חיילי צה"ל צריכים להיות שותפים להחלטות מדיניות, ואם הן לא מוצאות חן בעיניהם, כי אז הם יפעלו ללא דבקות במטרה, במסירות אין קץ? מה השטויות הללו לגבי מורל החיילים?
חיילי צה"ל, ובמיוחד אלה אשר ביצעו את המשימה שהוטלה עליהם, הם גאוותנו. גם פוליטיקאים ציניים או עיתונאים ופרשנים שכל עניינם הוא פוליטיקה בלבד, לא יצליחו לרפות את ידי חיילי צה"ל, תהיינה המשימות אשר תהיינה, תהיינה החלטות הדרך המדינית אשר תהיינה. מוטב שיפסיקו כל מחרחרי הזדון והמדון להפחיד אותנו.
אם יש להם מילה, שיתפטרו לא רק ליברמן יצא נגד ההסדר אלא גם כמה עיתונאים ושר אחד לפחות. נו, אז מה נאמר ומה נדבר. אותו שר סבור שהוא יכול למכור למדינאים בעולם וגם לנשיא ארה"ב את אותם הלוקשים שמכר לציבור בישראל. נכון שהוא ומפלגתו קיבלו 12 מנדטים אך אלה מייצגים רק 10% מכלל המנדטים. השר הנכבד חי בעולם משלו. עם אמונתו לא ניתן להתווכח. הוא איננו בר-שיח לשום דבר זולת אמונתו הדתית. עד כאן הכל בסדר. מכאן ועד הפוזות של רמבו היכול לכל העולם, הדרך ארוכה מאוד. מוטב לשמור קצת על צניעות, במיוחד שאותו השר רק הספיק להתיישב על הכיסא המיוחל.
למקטרגים מבין השרים או הח"כים המכונים בכירים נגד מהלך ההתפייסות עם טורקיה עומדות שתי אופציות: לדבוק בביקורתם ולהישאר צמודים לכיסאותיהם או להתפטר. אנשים בעלי מילה ראוי שיאמצו את האפשרות השנייה. אגב, גם ראש הממשלה יכול, ורצוי שיעשה זאת, לפטר אותם ומיד. רעיון לא רע בכלל.
