שלשום הפקתי בתימהון גדול כמה תהיות שכמה תובנות מקריאת ההגדה. זה מדהים איך כולנו קוראים טקסט שנה אחרי שנה, ושנה אחרי שנה הדברים כאילו עוברים לנו ליד האוזן, כאילו עוברים לנו מהעין היישר אל הפה בלי שנעצור רגע לחשוב עליהם. מוזר !!!
אך תחילה רקע: ליל הסדר שלי השנה לא היה "עוד מטלה שצריך לבצע". נסענו (בפקק אדיר !) והתארחנו אצל אחותו של החתן שלי, אשר לה יש את הבית הכי גדול ואמא שלה, שהיא מבשלת בחסד, הכינה את האוכל. האמא מרוקאית והאבא מיצרי. חבר'ה שרובם חובשים כיפה, סרוגה. האמא מנהלת מתנ"ס, האבא היה מנהל בי"ס, בעלה של האחות הוא עו"ד ואחיו שהיה שם הוא קצין בכיר ביחידה מובחרת ואביו של אשתו של האח (שגם היה שם) הוא בעלים של חברה לייצור לוחות חשמל וגופי תאורה. איש מהם לא גר בשטחים, ואחד יצא למרפסת, בהעלמת עין של כולם, לסיגריה... ואנחנו היינו עם הנכדה החדשה שלי. הנכדה הראשונה שלי. בת חודש וחצי. וגם לאח של חתני יש בת חדשה. בת חודשיים.
פייר? היה קסום.
והנה תובנה ראשונה מליל הסדר, שגיליתי כבר קודם, וכבר עם תחילת קריאת ההגדה (שנקראה כמובן מאלף עד תו כולל שירים שיש להם נטייה לחזור על כל משפט שש פעמים) ביקשתי וקיבלתי רשות לדרוש את מדרשי זה. דיברתי על כך שכולנו מכירים כמובן את האופן בו "מקהים את שיני הרשע" ואומרים לו בסרקאזם: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
לי ולא לו. כמובן. כי הוא רשע!
כולם מכירים.
הקטע הוא שאחרי שהפנמנו בעונג את העוקץ שבאמירה "לי" (לי ולא לו!!!) אנחנו מתעלמים לחלוטין מכך של"זה שאינו יודע לשאול", זה שלגביו צווינו "את פתח לו", הנה גם לו אנחנו אומרים..."בעבור זה עשה ה' לי ( לי !!! ) בצאתי ממצרים"!. גם כאן "לי" בדיוק אותן מילים כמו לרשע !!!.
מעולם לא שמתם לב?
והמדרש שלי הוא: מי שרשע רשע. אבל המסוגלות של רשעים להמשיך לעלוז, היא בשל אותם 99,99% מאיתנו, ש"לא מעורבים". ש"פוליטיקה זה גדול עליהם". ש"השקפת העולם" שלהם היא "עזוב'תי, באמ'שך".
רק בגללם אפשר להם לרשעים ש"יעלוזו". ועל כן מי ש"איננו יודע לשאול", כל הציבור הענק של מושכי הכתפיים, גם הוא בעצם, במבחן התוצאה, רשע. ובעצם, במבחן התוצאה, הוא רשע בדיוק-בדיוק כמו הרשע עצמו.
"בעבור זה עשה ה' לי (לי!!! ) בצאתי ממצרים". כך אומרים בהגדה לרשע. וכך בדיוק אומרים שם גם ל "זה שאינו יודע לשאול"
.
הציצו בהגדה. וואלה. לא ככה?
ועוד דבר מתמיה.
לחם עוני במצרים כתוב: מגלה את המצות ואומר: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצריים".
באמת? וואלה?
האם לא סיפרו לנו שזה רק במקרה שיצא להם "כזה לחם". רק במקרה, רק מפני שהם לא הספיקו לתת ללחם לתפוח בגלל החיפזון של היציאה?
אז מה פתאום כתוב ש "זה לחם העוני שאכלו אבותנו בארץ מצרים"? זהו ה"לחם" שנהגו לאכול שם, בארץ מצרים? כאילו, גם לפני הקטע עם יציאת מצרים זה היה מה שהם אכלו במצרים? האם לא לחם נורמלי, שתפח, אכלו אבותינו מעשה שיגרה בארץ מצרים אלא מצות? הרי ככה כתוב!
"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים". זה לחם העוני שאכלו אבותנו בארץ מצרים? אז כל הסיפור שזה ככה רק בגלל שהבצק לא הספיק להחמיץ בגלל החיפזון שהם יצאו זה רק בולשיט? מוזר!.
הזרוע והתרנגולת ודבר שלישי: מצחיקים אתם. כתוב "זרוע" אז שמים על הקערה "זרוע" של תרנגולת? למה, וכי לתרנגולת יש "זרוע"? לתרנגולת יש כנפיים. אין לה זרועות. עניין של הגדרה.
"כוס" היא משהו שמשתמשים בו לשתיה. האם כוס שעשינו ממנה אגרטל היא עדיין כוס או שמא היא אגרטל? "בזרוע נטויה"? למה, וכי לתרנגולת יש "זרוע"? מה בדיוק יכולה לעשות "בזרוע נטויה" התרנגולת? אפילו לא לגרד באוזן!. אז למה ה"זרוע" דווקא של תרנגולת?
שבכלל יש לה "כנף" ולא "זרוע"? רבאק, תרנגולת? זה הסמל שלכם ל "יד חזקה" ול "זרוע נטויה"? הרגתם אותי מצחוק.
שאלת מוות ושאלה לפני האחרונה, ששאל המארח בהפסקה שבין המנות. הוא שאל: איזה יפה זה "חד גדיא".
שיר של צדק, כזה.
אבל שאלה: אכן החתול בא ואכל את הגדי, אכן מגיע לו עונש.
ובא המקל ועושה מה שצריך!
מעניש את האשם!
אז למה צריכה האש לבוא ולשרוף את המקל, ולהעניש את מי שעשה נכון, את מי שעשה צדק?
מוזר, לא?
ושאלה אחרונה, חשובה ממש: ב"חד גדיא", בא מלאך המוות ושחט את השוחט, ועל כן בא אלוהים ושחט את מלאך המוות. אז אם אלוהים שחט את מלאך המוות, למה אנחנו עדיין ממשיכים למות?