אין עובדה

במקרה הראשון חפצה התוכנית "עובדה" לראיין נשים אשר אמורות להעיד במשפטו של נאשם ברצח, קיים חשש שהעדתן בפני הציבור טרם העדתן בבית המשפט, תשבש את מהלך המשפט, ומכאן ברור ש"אין עובדה", אין ולא יהיה שידור כזה, מסתבר שבית המשפט של גרוניס הוא כבר לא בית משפט שבוי של חופש הביטוי המוגזם וחסר כל בסיס שהונהג כאן, חופש הביטוי לכל שמאלן להשתמש חד-צדדית במדיות הציבורית, על-מנת להתפרנס ללא כל הצדקה לדעתי כאילו הוא תעשיין כבד, ועל-מנת ליצור סקופים במקום שבהם החוק מונע מלפרסמם. במקרה השני חטפו שידורי קשת 10,000 שקלים הוצאות על שידור תעמולת בחירות בטלוויזיה ערב הבחירות, במסגרת תוכנית עובדה - כאשר אילנה דיין ראיינה את הסופר גרוסמן. ראיתי את הראיון הזה, זו היית תעמולת בחירות במרעה, כך התייחסתי אז לתעמולה הזו. וסוף סוף קם לנו יו"ר ועדת בחירות, שופט עליון אשר אומר לכולנו, שיש גבול להפקרות בתקשורת, "אין עובדה".

עובדה אינה בהכרח עובדה

אט-אט אנו מגלים יותר ויותר את החשיבות של חילופי הדורות בבית המשפט עליון, אט אט כולנו מבינים יותר ויותר את המהפך המאוד מאד חיובי ונחוץ שקרה בבית המשפט העליון, משיטה האומרת אמן אחרי גחמה של כל עיתונאי שמאלן, סוף-סוף מאזנת מערכת המשפט את חופש הביטוי מול אינטרסים רבים וחשובים לא פחות של החברה, ומגבילה את ההשתלטות של גורמים כוחניים ובעלי ממון על המוח דל הציבור. אט-אט מבינים אנו שעובדה איננה בהכרח עובדה, לפחות בשני מקרים סמוכים סברו בכירי שופטינו, שהעובדה הזו היא בפירוש "אין עובדה", ולכן ראוי שכולנו נבחן כל "עובדה" ששמענו או נשמע בתוכנית הזו, שמא יהיה מדובר שוב ב"אין עובדה".