הפצצת חיל האוויר הסורי את המאפיות והריגתם של העומדים בתור לקבל לחם מסעירות את דמיונם של המשוררים ברחבי העולם הערבי.
להלן תרגום שירו של המשורר העירקי האשם שפיק. שפיק הניף בשנות ה-70' של המאה הקודמת את דגל ההתנגדות למשטרו של
סדאם חוסיין, שרדף אותו ואת בניו ואילץ אותו לחיות בגלות. הוא פרסם יותר מ-20 ספרים, שרובם עוסקים בכאוס השוטף את העולם הערבי.
והנה ידיעה שהגיעה זה עתה
מטוסי קרב מפציצים את המאפיות
ומיד החיטה שובקת חיים.
וחיש מהר הקמח נופל חלל
וכיכרות הלחם נהרגים.
באיזה מוקד של פורענות הקמח נרדף?
ובאיזה שדה קרב פצצות ומרגמות פוגעות בבצק?
ובאיזו מדינה הופך המזון לכלי מלחמה ואמצעי קטל?
הוי החורבן! תירגע קמעא כשאתה מכה את פינו בטילים.
בכל מקום ובכל פינה נרדפים פיותינו המחפשים כיכר
של תקווה, כשהם ממלמלים ותוהים בדרכי השלגים
בעקבות הגורל מאחורי גבולות מולדתם.
צועדים על ביצות המאהלים בחפשם אחרי רעיון הלחם.
אך מטוסי הקרב מפציצים מאפיה ולחם.
קוטלים את החיטה
שוחטים את הוורד
ומוחקים את הערכים.
