לפני שבוע ימים, הוציא בית משפט העליון, כבית משפט לערעורים, בהרכב נשיא העליון, השופט,
אשר גרוניס והשופטים,
עוזי פוגלמן ונועם סולברג, פסק-דין בערעור שהגישה משטרת ישראל על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה, השופטת,
מיכל רובינשטיין) שנעתר לעתירת איגוד האינטרנט הישראלי ופסק שצווים שהוציאה המשטרה, להגבלת גישה לאתרי הימורים באינטרנט, הוצאו בחוסר סמכות ודינם להתבטל.
ספקי הגישה ומפעילי האתרים שנגדם הוצאו הצווים בחרו שלא לעתור נגד הצווים ומי שעתר נגד חוקיות צווים אלה, היה איגוד האינטרנט הישראלי, שהמחוזי הכיר בזכות העמידה שלו, למרות שאין הוא מייצג את האינטרסים של ספקי הגישה ומפעילי האתרים באינטרנט, אלא בכך שהוא מייצג עניינו של הגולש הישראלי באינטרנט, בשל פגיעה בחופש הביטוי ובזכות הגישה למידע.
חשיבות פסק-דינו של בית המשפט העליון, הינה בכך, שלראשונה התייחס הוא, למעמדו של גוף שאינו מייצג אינטרסים ישירים שנפגעו, באופן ישיר, כתוצאה מפגיעה בזכות, כמו במקרה זה של הוצאת צווי הגבלת הגישה לאתרי ההימורים באינטרנט. המחוזי בדק, אם מדובר בפגיעה כה מהותית בזכות יסודית של הציבור, המקנה לאיגוד האינטרנט, מעמד עותר ציבורי, למרות שהצווים לא הוצאו, במישרין, נגדו וענה על כך בחיוב.
בעליון, נחלקו הדעות בשאלה, אם איגוד האינטרנט, זכאי למעמד של עותר ציבורי, אולם שני השופטים שהיו בדעות מנוגדות, זה לזה, השופטים, נועם סולברג ועוזי פוגלמן, הסכימו שניהם, כי מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית כללית הנוגע לאכיפה של ערכים חוקתיים ושמירה על שלטון החוק.
השופט, נועם סולברג, קבע בפסק-דינו, כי המידע הרלוונטי מצוי אצל ספקי הגישה ומפעילי האתרים ולא אצל איגוד האינטרנט הישראלי ולכן אין לו זכות עמידה. כמו-כן קבע הוא, כי גם אם אתרי ההימורים כוללים תכנים לגיטימיים בצד הימורים בלתי חוקיים, הרי אין כל מניעה לבעלי האתרים להנגיש המידע לציבור הגולשים או באתר חלופי או באותו אתר עצמו, יחד עם חסימת האפשרות לבצע בו הימורים אסורים ולכן הפגיעה בחופש הביטוי, הינה בשולי-השוליים, אם בכלל. מכאן שאין לאיגוד האינטרנט מעמד של עותר ציבורי בעתירה שהוגשה על ידו. השופט סולברג קיבל את הערעור המשטרה על פסק-דינו של המחוזי, מטעמים עניינים, שפורטו בפסק-דינו, בקובעו, כי הייתה למשטרה סמכות להוציא צווי הגבלת גישה של גולשים ישראלים לאתרי הימורים אלה לפי הוראת סעיף דווקנית בחוק העונשין, המסמיכה מפקד מחוז במשטרת ישראל לסגור מקומות הימורים.
השופט, עוזי פוגלמן, קבע בפסק-דינו - בניגוד לדעת השופט, נועם סולברג - כי איגוד האינטרנט הישראלי, במעמדו כעמותה הפועלת לקידום האינטרנט ולהטמעתו בישראל מעוניין להגן על אינטרס המשותף לו ולכלל הציבור או לחלקים ניכרים ממנו וככזה - עתירתו הינה עתירה ציבורית. השופט פוגלמן, קבע עוד כי כבר נפסק שטענה של חריגה מסמכות הינה ממין הטענות המצדיקות את הרחבת זכות העמידה ומכיוון שמדובר בניסיון ראשון להגדיר את גבולות סמכויותיו של מפקד מחוז במשטרה, מכוח סעיף בחוק העונשין ביחס לחסימת גישה לאתרי הימורים באינטרנט, הרי עניין לנו, בשאלה עקרונית, המצדיקה הענקת זכות עמידה לאיגוד האינטרנט הישראלי והכרה בו כ"עותר ציבורי". לגופם של דברים, משורה של נימוקים שפירט השופט, עוזי פוגלמן, החליט הוא, לבטל את צווי ההגבלה שהוציאו מפקדי מחוז תל אביב ומרכז במשטרת ישראל, תוך שהוא קבע שהם חרגו מסמכותם בעניין זה.
נשיא בית המשפט אינו פטור מלהביע עמדה דווקא פסק-דינו של נשיא בית המשפט העליון, השופט, ד"ר אשר גרוניס, שהצטרף לדעתו העקרונית של השופט, עוזי פוגלמן, לפיה צווי הגבלת הגישה לאתרי ההימורים באינטרנט בטלים מחוסר סמכות, תוך שהוא מותיר את שאלת הגדרת מעמדו של איגוד האינטרנט הישראלי כ"עותר ציבורי", אם לאו ולכן בוטלו צווי ההגבלה, ברוב דעות, היא היא המעוררת קשיים רבים, בענייננו אנו.
נשיא בית המשפט העליון, מוכר ברבים כשופט שמרן, שאינו מהסס לסלק על הסף עתירות של עותרים ציבוריים, ובמקרים לא מעטים אף הטיל עליהם הוצאות כבדות ועל כך נמתחה עליו ביקורת, כי בעשותו כן מרתיע הוא עותרים ציבוריים מלהגיש עתירות ציבוריות לבג"ץ. דווקא ממנו ציפינו בפסק-דין חשוב זה, כי ישמיע קול ברור וצלול בשאלת מעמדו של איגוד האינטרט הישראלי ויקבע אם מדובר ב"עותר ציבורי", אם לאו.
כך יוכלו עותרים ציבוריים עתידיים לכלכל צעדיהם כראוי, בעתיד, תוך שלא יסתכנו בהטלת הוצאות משפט גבוהות עליהם בשל הטרדת בג"ץ בשאלות הנראות בעיניו, כשאלות שוליות או שמא יחליט הוא, כי הפגיעה הנטענת בעניינן, כפגיעה מהותית, הינה בשולי-השוליים, אם בכלל. נשיא בית המשפט העליון אינו פטור, בכל הכבוד הראוי, מלהביע עמדה, אם איגוד האינטרנט הישראלי הינו עותר ציבורי, אם לאו, משנפלה מחלוקת בעניין זה בין שני חברי המותב ודעתו יכולה ליצור הלכה, אם לכאן ואם לכאן.
להבדיל מעמדת נשיא בית המשפט העליון, כי בשאלת מתן צווי הגבלת הגישה לאתרי הימורים, הרי למחוקק פתרונים, הרי בשאלת הגדרת מעמדו של עותר כ"עותר ציבורי", אןם לאו, אין למחוקק פתרונים. זה תפקידו וזו חובתו של בית המשפט העליון להוציא הלכה מחייבת מלפניו בעניין זה, לאורה יפסקו ויונחו הערכאות שמתחתיו.
בהשאירו את שאלת הגדרת מעמדו של איגוד האינטרט הישראלי בצריך עיון, פעל - בכל הכבוד הראוי - נשיא בית המשפט העליון בניגוד לחובתו היסודית כשופט לשפוט והותיר אותנו, שלא לצורך, בעמימות משפטית, בעניין זה.
