לא כאן אעלה את כל הנימוקים הידועים לאיסור לעלות להר הבית. זהו איננו סירוב של ה"רבנים החרדים" אלא זוהי עמדת ההלכה ממש כפי שחייבה כל יהודי שומר תורה ומצוות עד שבאו אלה מה"מזרחי" וכמו עכברים כרסמו בה לטובת ה"רעיון הלאומי" שאינו אלא הרעיון הלאומני. פה עלו פתאום להר הבית ושם החלו לפתע לחגוג בספירת העומר ולימים ויתרו חלק מנשותיהם על כיסוי הראש והגרביים ואילו חלק מהם ויתרו על הציצית וכך הלאה וכך הלאה. אז לא פלא הוא שגם העלייה הפרובוקטיבית האסורה של רבניהם, להר הבית , הותרה.
אבל מה עם אלה שטוענים להמשך השלשלת של האחיזה בדיני ה"שולחן ערוך"? האם גם הם בשקט מתירים לעצמם את מה שאסרו רבותיהם ואבותיהם? האם נשכח הסיפור של ראשית המאה ה-20 כאשר מהנדס יהודי ירא שמים ברח מירושלים משום שהיה אמור לשמש את הטורקים בשיפוץ מסגדי הר הבית, וסירב לעלות להר? בודאי שהכל נשכח! הלאומנות אוחזת בכל חלקה חרדית טובה גם לאחר שהקב"ה הטיל את גזירת הגיוס על אלה שקול הלאומנות בגרונם ואין הם חפצים בחרב בידם.
לפני מספר שנים עוד נישמע קולו של הגרי"ש אלישיב המנוח שמנע מרוב רובם של החרדים לעלות להר האסור אבל כיום הכל בבחינת "דום-שתיקה". מישהו מהגבאים מסרב ללחוש לרבנים יוסף, שטיינמן וקנייאבסקי כי קולות מלחמה ומרד בלכה נשמעים על ההר. הגבאים הללו הם טיפוסים לאומנים קטני קומה וגזירת הגיוס עלולה להחויר מול הגזירות הבאות שיבואו בעקבות כך..
לא לחינם אמצעי התקשורת מראיינים כל זב ומצורע בלבוש חרדי ומציגים אותו כ"רב" בה בשעה שהרבנים שותקים. ה"עליות" הפרובוקטיביות הללו הן סם החיים עבור המשך גיוס החרדים למאמץ הצבאי, הלאומני ולהרס תורת ישראל סבא. עצוב היה לקרוא כיצד לץ בתלבושת חרדית שם ללעג את המושג "רב" ומסביר שבמקום שיש בו יהודים יהיו גם רבנים, ולא משנה מיהם. זהו בדיוק העוקץ של "תבן ומספוא עימנו רב" או לחלופין ה"ערב רב".
הרבה "זמירות" אמוציונאליות נשמעו בחודשים האחרונים מהח"כים החרדים שאיבדו את השררה. חלק מהם - וגפני בראשם, דיברו על "ברית" עם הערבים כנקמה. עליית החרדים להר הבית - שאיננה אלא פרובוקציה (שהרי לא רק האיסור חמור, אלא שאין שם קברי אבות או משהו אחר שמצדיק "ביקור" של סגולה וקדושה), איננה ניראת כהתחלה של "ברית" כזו. ההלכה איננה משתנה עם הדורות ואילו ההתגרות באומות אסורה לחלוטין, אבל "קרנפי" ההשקפה של האתמול מסתבר שלא השתנו גם לאחר שלקחו להם את השררה ואת הקופה. פחדם של רבנים ועסקנים ביהדות החרדית מהרחוב המתלהם ומהאספסוף החוליגני (שלא יברחו בהצבעתם לליכוד או ל"בית הלאומנ") נקראת במקורות "פני הדור כפני הכלב".
