הארוע הפוליטי החשוב ביותר בהיסטוריה שהשפיע לדורות על העולם התרבותי הוא בשורת חופש העמים ובשורת שחרור העבדים העבריים ממצרים. העם היהודי נושא עימו את דגל החופש, מאז אותו יציאת מצרים ומרידה של משה בקיסר המצרי, דרך מרידות בכובשיו בארץ.
גם הפעמים שהצליחו בהם והפעמים בכשלון לימדו את השאיפה לחופש.
אבות אבותיו של הנשיא האמריקני, שבא להטיף למנהיגי ישראל מוסר, גדלו על הנרטיב היהודי של יציאת העבדים העבריים. משה הוא דמות המנהיג הנערצת בנאומיהם של מנהיגי המאבקים לשחרור השחורים מעבדות.
פסח הוא חג יהודי אבל הוא מקרין מאז על עמים. פסח העמים.
Yes! We can do. זה לא הלך בקלות . מרד העם היהודי, במצוות אלוהיו, בקיסר הגדול פרעה, היה רצוף התלבטויות ופקפוקים, אבל אלה שהאמינו (חמישית מהם), יצאו למדבר ולימדו שאם מעזים מנצחים ואפשר לבנות עם וארץ גם אם היה רוב שלא האמין בכך.
אני שואל את אלקים העצני אחז מזקני המתיישבים ביו"ש,משפטן, ח"כ לשעבר ומהמתיישבים הראשונים בחברון על תקרית ביקור אובמה: איך זה שאחרי כל הניסיון ההיסטורי, הגאווה היהודית הנלמדת לפני חג הפסח, אף אחד מהפוליטיקאים לא קם מול אובמה ומחה בפניו בעת שהטיף למדינה פלשתינית על שטחי א"י ? לאן נעלמו הפוליטיקאים הימניים? איך זה שאף סטודנט לא מחה לפניו בעת שקרא לעם בישראל למרוד בממשלתם שנבחרה זה עתה, במקום זאת מחו לו כפיים בהתלהבות. חוץ מסטודנט אחד ערבי שקרא "לשחרר" את פלשתין.
העצני שברח מהנאצים כנער, נפצע קשה במלחמת המגן על ירושלים, ישב בכלא עם רעייתו כחברי "שורת המתנדבים", של צעירי מפא"י שמרדו במפלגתם ופרסמו גלויי שחיתות, זועם ברוחו הצעירה. "עם ישראל יצא ממצרים כבני חורין אבל למרות 40 שנה במדבר לא השתחרר לגמרי מתחושת העבדות. כנראה שבכל אחד מאיתנו יש סוג מסוים של עבדות רוחנית וצריך את פסח כדי להזכיר לעצמנו שאנו בני חורין".
הרי לכם פרוש אקטואלי פוליטי ל"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בכל דור צריך להשתחרר מהעבדות למוסכמות. למיצרים. השגרה הנוחה אז, הייתה לחיות במצרים על "הבצלים והשומשמים" היא עברה לאותה חבורת סטודנטים שקיבלו את פניו של אובמה בבנייני האומה לבושים חגיגית וצוהלים לקראתו. כמה עליבות הייתה בהם כשמחו כפיים בכל עת שהגוי האמריקני דיבר מעל ראשה של הממשלה היהודית שלנו ובז לה.
חשבתם שהוצאנו את העבדות מאיתנו במדבר? בא אובמה והזכיר לנו שיש עבדות מודרנית ל'פוליטקל קורקט', לחנופה ולשקר.
בפסח מלאו 45 שנים לבוא העצני עם הרב לוינגר והמתיישבים הראשונים לחברון וליו"ש. יותר זמן ממה שיהודה ושומרון הייתה בידי הירדנים (19 שנה). משתתפי 'סדר פסח' ההוא עשו סדר וצדק היסטורי עם העיר שבניה הוגלו ממנה אחרי טבח נורא והחזירו את אליה את כבוד העם היהודי. הם הוכיחו שבפסח הופכים את העבר לאקטואליה ויוצאים מעבדות לחרות בכל יום ויום.
מה שמביא אותנו לעצמאות הנוכחית היא החזרה לארץ אחרי אלפים שנה, המלחמה עליה כמעט ללא סיכויים ולמרות הסיכונים ולחוג מאז 65 שנות עצמאות. ציר ישר מחבר בין חג החרות ההוא של פסח לחג החרות המתקרב ביום העצמאות. הוא עובר דרך יום השואה וימי הזכרון והוא מזכיר לעם היהודי -בדמייך חיי!
למרות הדמים ובמחיר הדמים... חיי!
