התובעים, חוכרים לדורות של 16 דירות מגורים, מתוך 18 דירות מגורים בבית משותף, התקשרו בהסכם עם יזם לצורך ביצוע פרויקט של "פינוי בינוי", במסגרתו ייהרס הבניין ויבנה מחדש תוך שיתווספו לו דירות נוספות, מעלית והדיירים יקבלו דירות חדשות עם ממ"ד, מרפסת ומחסן.
הנתבעים סירבו לחתום על ההסכם עם היזם ועל הבקשות לתיקון צו רישום הבית המשותף, מה שמנע את הוצאת הפרויקט אל הפועל. לפיכך הגישו התובעים תביעה כספית מכח הוראת סעיף 2(א) לחוק פינוי ובינוי (פיצויים) תשס"ו - 2006 הקובע כי "הסכים רוב מיוחס מבין בעלי הדירות במקבץ לפינוי ובינוי לכרות עסקת פינוי ובינוי, יהיה בעל דירה באותו מקבץ, המסרב סירוב בלתי סביר להעביר את זכויותיו לשם ביצוע העסקה או המתנה את הסכמתו לכך בתנאים בלתי סבירים אחראי בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות באותו מקבץ, המסכימים לעסקה, בשל הנזק שנגרם להם עקב אי ביצוע העסקה".
הנתבע, באמצעות הגב' שוורצברגר, מתנגדת להצטרף לפרויקט ואינה מוכנה ליתן הסכמתה לתיקון צו רישום הבית המשותף. כמו-כן אין הגב' שוורצברגר מוכנה לכרות חוזה עם היזם לשם הוצאת הפרויקט אל הפועל. לטענת התובעים, סירובה של הגב' שוורצברגר, בשם הנתבע, לחתום על המסמכים הדרושים ולהצטרף לפרויקט, גורמת להם נזק ומונע מונע את השבחת דירותיהם. על כן, עותרים התובעים לחיוב הנתבע בפיצויים. לטענת הגב' שוורצברגר, סירובה להצטרף לפרויקט הוא "סירוב סביר", ועל כן אין מקום לחייבה לפצות את התובעים. בית המשפט דחה את טענותיה. בסעיף2(ב) לחוק הפיצויים, נקבעה רשימה של מקרים, שבהתקיימם, סירוב להעברת זכויות במסגרת תוכנית לפינוי ובינוי, לא יחשב כסירוב בלתי סביר, ואלה הם המקרים:
(א) חוסר כדאיות כלכלית
(ב) העדר הצעה למגורים חלופיים לתקופת הקמת הבניין החדש
(ג) העדר הצעה בטוחות הולמות לביצוע העסקה
(ד) נסיבות אישיות מיוחדות של בעל הדירה המסרב
(ה) העדר התאמות הדרושות לאדם עם מוגבלות, במקרה בו הדבר נדרש.
בימה"ש פסק כי העובדה שרובץ חוב על דירה פלונית בבית המשותף, אינה יכולה לשמש נימוק סביר בידי בעל אותה דירה לעניין חוק הפיצויים. בעל דירה שכפופה לחובות שונים, צריך לעשות המאמץ לסלק חובותיו או להסדיר את ענייניו עם הנושה, באופן שלא יפריע לכל יתר הדיירים להוציא את הפרויקט אל הפועל.
שאלת סבירות הסירוב לפי חוק הפיצויים נבחנת על-רקע היתרונות שהתוכנית מצמיחה לבעלי הדירות. יש להעמיד את יתרונות התוכנית לפינוי ובינוי אל מול חסרונותיה, ולבחון אם היתרונות עולים על החסרונות במידה המאיינת את הסירוב אם לאו.
בנסיבות העניין, סירוב הנתבע לתוכנית הוא סירוב בלתי סביר המזכה את התובעים בפיצוי על הנזק הכספי שנגרם להם, אך מטעמי צדק יש להפחית את שיעור הפיצוי וכן לעכב כניסת החיוב לתוקף, כדי לאפשר לנתבע לשקול עמדתו שנית.
לפיכך נפסק כי התובעים זכאים לפיצוי על הנזק הכספי שנגרם להם, וחייב את הנתבע, לשלם לכל אחד מהתובעים 25,000 שקלים ובסך-הכל סך של 400,000 שקלים, ואולם לנתבע האפשרות לבטל חיוב זה במידה ויתן את הסכמתו לתוכנית עד ליום 2.4.13. כמו-כן חויב הנתבע בהוצאות משפט בסכום כולל של 85,000 שקלים בין אם יחליט להצטרף לתוכנית הפינוי ובינוי ובין אם לאו.
ת"א 1763-06-13 מרין נ' עז' המנוחה פולקסניה שוורצברג ז"ל , פ"ד מיום 20.02.13. תת.
