הים הגדול

אמצעי התקשורת חגגו, ובצדק, את תחילת זרימתו של הגז הטבעי ממאגר "תמר" – וזו רק הקדמה למה שצפוי לנו כאשר תחל ההזרמה ממאגר "לוויתן". אני מבקש להזכיר, כי את המאגרים הללו גילה, פיתח ומנהל יצחק תשובה, בהשקעה של מיליארדים רבים שאיש לא הבטיח לו שתניב תוצאות. עשה ועושה את זה מי שמקובל לכנותנו במחוזותינו בשם הגנאי "טייקון". אותו יצחק תשובה, אשר לדעת כל מיני צדקנים בתקשורת צריך לתלות על העץ הכי קרוב, כי הוא מעז להתעשר. אותו יצחק תשובה, אשר לדעת השופטת ורדה אלשיך אסור לשוק ההון לתת בו אמון, כי הוא לא הכניס מספיק עמוק את היד לכיסו הפרטי כדי לסייע למשקיעים בדלק נדל"ן.

מעניין לעניין באותו עניין. חיל הים מדבר על השקעה והוצאה של 2.7 מיליארד שקל בהגנה על אסדות הגז בשדות "תמר" ו"לויתן". אני לא יודע האם זה הסכום הנכון, ולמעשה – איש אינו יודע. הרי תמיד לטעון שאותם כלי שיט ישמשו גם למשימות אחרות, אפשר לבדוק כמה תקורה מעמיסים על הצורך הספציפי הזה, אפשר לשאול האם אין אמצעים זולים יותר. אם מישהו באמת רוצה לבדוק מה קורה בתקציב הביטחון, זוהי הזדמנות פז נדירה. מדובר בצורך מבצעי חדש לגמרי, שניתן לבחון לפרטי פרטים את מרכיביו, את האיומים ואת המענים. אפשר לשאול את כל השאלות ולדרוש את כל התשובות, ואף להתייחס למקרה הזה כאל מקרה בוחַן: האם צה"ל ומשרד הביטחון אומרים את כל האמת ואך ורק את האמת בדרישותיהם התקציביות? האם הם בוחנים חלופות? האם הם מביאים בחשבון אילוצים תקציביים?

אחד הנימוקים הרבים שנתנו בעלות הברית לסירובן לסייע ליהודים הבודדים שהצליחו להימלט מציפורני הנאצים, היה העדר אמצעי תובלה בכלל ואוניות בפרט. הרי הכל מגויס למאמץ המלחמתי והים התיכון שורץ אוניות אויב, טענו בוושינגטון ובלונדון. ההיסטוריון (הנוצרי!) פרופ' דייוויד ויימן הפריך טענה זו כבר לפני למעלה משני עשורים בספרו "הפקרת היהודים", על מדיניותה של ארה"ב בזמן השואה. ויימן מראה, כי בשנים 1944-1942 נמצאו כל המשאבים הדרושים, כולל ובמיוחד הספינות והנתיבים, כדי לפנות 100,000 פליטים יוונים, יוגוסלבים ופולנים למקומות מבטחים במזרח התיכון, באפריקה ועוד. במקביל עבר ללא כל קושי מזון ליוון, שוב בדרך הים. ספינות של בעלות הברית שהביאו ציוד ולוחמים חזרו ריקות; רק ליהודים לא נמצא בהן מקום.

המשבר הקשה בקפריסין עלול להשפיע במיוחד על בנקים רוסיים, החשופים למדינה הקטנה בסכומי עתק שהממעיטים מעריכים ב-20 מיליארד אירו, והמרבים – ב-40 מיליארד אירו. מה הם מחפשים שם? – הלבנת כספים. האי ביקש למשוך כספים, ובהעדר יתרונות יחסיים של ממש, הציע בעיקר משטר מעלים עין שלא שואל יותר מדי שאלות. משום מה זה מזכיר לי פוליטיקאי מסוים שלנו, שמוצאו באותה מדינה ממש, ואשר הקים חברות דווקא בקפריסין, ופעל דווקא באמצעות משרד עורכי דין קפריסאי כדי לנהל את עסקיו הפרטיים, ודווקא בקפריסין התקשתה מאוד המשטרה להשלים את החקירה בעניינו. אבל זה כמובן סתם הקשר שהוא תוצאה של אסוציאציה פרועה.

עונת הרחצה עוד לא החלה, וכבר גבה הים מחיר דמים. סביר להניח שבחודשים הבאים נשמע על מקרים נוספים של טביעות, שהמשותף להם – ובוודאי לרובם – יהיה שהם יתרחשו בחופים בלתי מוכרזים בהם אין שירותי הצלה ועזרה ראשונה. אני מציע להודיע מראש, כי מי שיזדקק לשירותים אלו משום שיסכן במודע את חייו, ישלם על כך – פשוטו כמשמעו. הוא ישלם למדינה תמורת חילוצו והטיפול בו, ושיעור האשם התורם שלו בתביעות פיצויים יהיה 100%. אין שום סיבה שכולנו נשלם בשביל מישהו ששם פס על החוק, על ההיגיון ועל כללי הזהירות הבסיסיים ביותר.

היתרון של ברצלונה בראש הליגה הספרדית עומד על 13 נקודות; ליובנטוס יש יתרון של תשע נקודות בליגה האיטלקית; באיירן מינכן פתחה פער של 20 נקודות על פני השנייה בליגה הגרמנית; בליגה הצרפתית נהנית פריז סן-ז'רמן מיתרון של שבע נקודות; ברוסיה יש לצסק"א יתרון של שמונה נקודות; ובאנגליה דוהרת מנצ'סטר יונייטד לאליפות עם פער של 15 נקודות. גם אצלנו יש למכבי תל אביב יתרון של עשר נקודות על פני המקום השני, ואילו ביוון נהנית אולימפיאקוס מפער בן 19 נקודות. במילים אחרות: בשורה ארוכה של ליגות בכירות (וגם לא-בכירות) עונת הכדורגל כבר נגמרה ואפשר ללכת לים חודש-חודשיים לפני השריקה האחרונה. הקבוצות שדורסות את הליגות שלהן הן תמיד מן העשירות ביותר (אם לא העשירות ביותר, בה' הידיעה) ובעלות מסורת ארוכה של הצלחות. וזו כמובן בשורה רעה לחובבי הספורט. כאשר אפילו ליגת הכדורסל הישראלית נראית יותר שוויונית מאשר רוב ליגות הכדורגל המובילות, זה אומר שהן איבדו את נשמת אפו של הספורט: התחרותיות שפותחת פתח להפתעות ולסיפורי סינדרלה.