צונאמי-אובמי כבר מאחורינו, ועמו הפסטיבל התקשורתי הקרתני, שכל מי שבריאותו יקרה לו התנזר ממנו ומהתעמולה שנכללה בו, במלוא מובנה השלילי של המילה. מה נשאר? לא מספיק להתמוגג מחצי הכוס המלאה. יש לראות גם את חצי הכוס הריקה.
מה נשאר? נשאר נשיא אמריקני ששינה את סגנונו אבל לא את תביעותיו; שממשיך להטיח את ראשו ואת ראשנו בקיר ולא נגמל מההזיות של "פתרון שתי המדינות"; שמעודד את הנטיות האובדניות בקרב חלקים מן הציבור הישראלי, שאינם מפנימים שאין שלום בדורנו, ובוודאי שלא על סמך האל שהכזיב, אוסלו; שדילג על נציגי הציבור בכנסת ישראל; שפנה אל הציבור הישראלי תוך עקיפת הנהגתו הנבחרת (התקשורת התמוגגה ממהלך זה, ושכחה כי ביקרה קשות את נתניהו כאשר נחשד בעיניה במעורבות בפוליטיקה האמריקנית); שהחרים את הסטודנטים של אוניברסיטת אריאל כאילו אינם חלק מהציבור הישראלי; שהתעלם מכך שהבוחר הישראלי בחר לעסוק בענייני הפנים של ישראל; שזכר מילים אחדות בעברית אבל שכח את יונתן
פולארד בכלא; ועוד.
נשאר ראש
ממשלה ישראלי שהאנגלית שבפיו רהוטה אבל שאיננו עונה לאורח בעברית (כשם שאבו מאזן ענה בערבית); שאיננו מסביר לברק חוסיין אובמה שהכובש בארץ ישראל הוא הכובש הערבי; שאיננו מעלה בדעתו לדרוש מהאויב צעדים בוני אמון, כולל הקפאת הבנייה הערבית (ובעיקר רוואבי) כתנאי לחידוש השיחות; שמדקלם לעתים קרובות יותר ויותר את הקשקוש של "פתרון שתי המדינות", כאילו היה פרס/לבני; שאיננו מעלה בדעתו לבחון דרכים אחרות אחרי שדרך אוסלו פשטה את הרגל, כצפוי מראש; ועוד.
ונשארו נשיא אמריקני וראש ממשלה ישראלי שלא היו יצירתיים ולא פנו למסלול אחר, לחלוקת עבודה ביניהם: בעיית אירן - לאמריקנים, עניין ארץ ישראל - ליהודים. הכלל הנדרש: תנו לקיסר את אשר לקיסר, כלומר תנו לנשיא האמריקני את מה שרק בכוחו לעשות. הטיפול הצבאי בבעיית הפצצה האירנית הוא בסדר גודל מעצמתי, ובמילים אחרות: רק בתחום יכולותיו של הקיסר מן הבית הלבן.
לעומת זאת, עניין ארץ ישראל ופתרון הבעיה היהודית - לשם כך קמה מדינת היהודים - אינו יכול להיות בדרך של גירוש גזעני של יהודים מבתיהם בארצם והקמת מדינה לאויביהם. תפקידה של ממשלת ישראל הוא לתת אופק מדיני ליהודים ולא לאויביהם; לטפל בפליטים היהודיים ולא ליצור פליטים יהודיים בארץ ישראל. באופק הערבי מטפלים התאומים הסיאמיים אש"ף/חמאס (אבו מאזן ו
חאלד משעל), שמחלקים ביניהם את העבודה על-פי ברית בלתי-כתובה ביניהם, במטרה להגיע ליעדם המשותף: חיסול מדינת ישראל. כל מליצי היושר של אבו מאזן, מ
שמעון פרס ודרומה, לא יכשירו את השרץ; כל המדברים גבוהה-גבוהה על זכר השואה אינם רשאים לטפח את הדוקטור להכחשת השואה.
