לאחרונה שבו ועלו האיומים של קוריאה הצפונית לכותרות. אותה מדינה קיצונית, מבודדת ומסוגרת, שבראשה עומד בנו של המנהיג הנערץ והמנוח קים ג'ונג איל, מאיימת שוב על שכנתה מדרום, ובנוסף מאיימת גם על ארה"ב, אפילו בתקיפה גרעינית. קוריאה הצפונית הודיעה זה מכבר, על ביטול הסכמי אי-התקיפה שלה עם קוריאה הדרומית, והכריזה על "מצב מלחמה" מולה. הרקע לאיומים אלו אינו חדש. למעשה, קוריאה הצפונית לא השלימה עם המצב והחלוקה של חצי האי הקוריאני שלאחר המלחמה שהתרחשה בו. פיונגיאנג רואה עד היום בשכנתה מדרום, ובפורשת החסות שלה ארה"ב, את האויב שגזל ממנה את כבודה ואת הלגיטימציה שלה. מבחינת קוריאה הצפונית, ארה"ב בחרה בקוריאה הדרומית כבת ברית, ולכן חייבת פיונגיאנג במאבק כנגד שתיהן, על השליטה באזור זה. ממשיך בדרך אביו בנו של ג'ונג-איל, השליט הנוכחי קים ג'ונג און, ממשיך היטב מבחינתו את דרכו של אביו. הדרך הזו כוללת בעיקר את המשך ההיבדלות והניתוק של קוריאה הצפונית מן העולם המערבי, עד כי כיום, קוריאה הצפונית נחשבת למדינה מסתורית, ובמובנים רבים חסר מידע רב על המתרחש בה. קוריאה הצפונית ביצעה בעבר מספר ניסויים בשיגור נשק גרעיני. תוכנית הגרעין שלה, וביצוע מספר ניסויי השיגור, גרמו לכך שהמדינה נענשה על-ידי הקהילה הבינלאומית בסנקציות רבות. סנקציות אלו גרמו לעם הצפון-קוריאני סבל רב, בעיקר מכיוון שהן נוצלו על-ידי השלטון בפיונגיאנג להחרפת המצב בתוך המדינה, שהגיע עד כדי רעב כבד של חלק מן האזרחים. על משפחת קים שבשלטון, כל זה כמובן לא השפיע, והקו הקיצוני בו נקטו מנהיגי המדינה המשיך בשלו. מדיניות קיצונית בפיונגיאנג לאחרונה, נוצר הרושם כי קוריאה הצפונית תהיה מוכנה להפסיק (על-פי הצהרותיה) את ניסויי הטילים שלה, בתמורה לסיוע הומניטרי. ואולם, רעיון זה לא החזיק מעמד זמן רב, וכבר כיום מתכננת קוריאה הצפונית להמשיך ולקיים שיגורי טילים נוספים בקרוב, וזאת כחלק מסבב ההסלמה המילולי האחרון, שמתקיים כרגע בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית וארה"ב. ממש בימים אלו, הודיעה פיונגיאנג על סגירת אזור התעשיה המשותף לה ולקוריאה הדרומית, שנמצא בקרבת הגבול בין שתי המדינות. זאת ועוד, פיונגיאנג אף הודיעה לשגרירויות זרות שבתחומה, כי היא ממליצה שיתפנו מן המדינה, טרם ההסלמה הצפויה בקרוב. צעדים אלו ממחישים את המשך המדיניות הקיצונית של פיונגיאנג, ושל שליטה החדש, בכל הקשור ליחסים עם השכנה מדרום, וכן עם העולם המערבי, ובעיקר מול ארה"ב. לא מפחד מארצות הברית כאמור, זהו אינו קו פעולה חדש. ג'ונג-און ממשיך בדרכם של אביו וסבו, הדוגלת בכך שקוריאה הצפונית דורשת להיות השליטה על כל חצי האי הקוריאני, ולכן היא רואה בקוריאה הדרומית את אויבתה הגדולה ביותר, יחד עם האמריקנים, שאימצו את הצד הדרום-קוריאני, לשיטתה של פיונגיאנג. קוריאה הצפונית לא מתכוונת להיפתח למערב, וכן ככל הנראה לא תסכים לכל שינוי במדיניותה הגרעינית, וכן לא תשנה את דרכה הבינלאומית והדיפלומטית. ג'ונג-און, על-אף גילו הצעיר יחסית, ועל-אף כי למד בילדותו בבית ספר מערבי בינלאומי באירופה, מתגלה כדומה בהנהגתו לאביו, ואינו נרתע לאחור, גם כאשר מדובר בעימות מול האמריקנים, שחזקים ועדיפים מבחינה צבאית על הצבא הצפון-קוריאני בכל פרמטר ובכל קנה מידה. השליט החדש והצעיר מתגלה כדיקטטור וכרודן קיצוני ומסוכן לא פחות מאביו, בבחינת "התפוח לא נופל רחוק מן העץ". נשק מסוכן ביותר קשה לומר כיום כיצד תיפתר לבסוף הסוגייה הצפון-קוריאנית. אם אומנם ימשיך ג'ונג-און בשלו ולא יתקפל, עלול המצב להידרדר עד כדי לחימה באזור. מבחינה צבאית אין בכוחה של פיונגיאנג להוות איום של ממש על האמריקנים, שכן על-פי חוות דעת של מומחים לעניין, טיליה של קוריאה הצפונית לא מסוגלים לפגוע בשטחה של ארה"ב. זאת למרות שקוריאה הצפונית יכולה לפגוע במטרות אמריקניות באזור חצי האי הקוריאני, מה שישנה את התמונה לחלוטין, ועלול להצית מלחמה שתסכן את היציבות באזור זה. אנו עדים שוב לרמת הסיכון של השילוב בין משטר קיצוני ורדיקאלי, בעל אידיאולוגיה משיחית דטרמיניסטית, לבין פיתוחו והחזקתו של נשק להשמדה המונית. כמו בפיונגיאנג כך בטהרן, מתחמשים משטרים כוחניים ופנאטיים, בנשק המסוכן מכל. השילוב ביו שני גורמים אלו, עלול לגרום למלחמה שתהיה שונה מכל מה שהכרנו עד כה, ושלאחריה שום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה קודם לכן. זו הסיבה שיש למנוע ממשטרים כאלו להשיג נשק להשמדה המונית בכל דרך אפשרית, שכן לעיתים כאשר נגמרות המילים, מתחילים המעשים.