מסביב לשולחן מפואר בגן עדן, יושבים להם חבורת צדיקים ומספרים איש לרעהו כיצד הם זכו להינצל מדין גיהינום. אחד סיפר שהציל איש ממוות, אחר סיפר כיצד התמיד בלימוד התורה, אחד מעולם לא דיבר לשון הרע על חבריו, ואחר כיבד את הוריו באופן מיוחד, שניים סיפרו כיצד תמיד הכניסו אורחים ושניים אחרים הרבו בצדקה.
צדיק אחד ישב בפינה, שמר על שתיקה וקיווה כי לא יצטרך לדבר בעניין, אך רגע לפני שהקבוצה התפזרה, טפח על שכמו הצדיק שהקפיד לכבד את הוריו, ושאל אותו: "מרדכי!!! מה המצווה המיוחדת שלך?" "א...אני?" גמגם מרדכי. "כן אתה", ענו כולם במקהלה. והוא ענה במבוכה: "א...אני רק אכלתי פ...פעם חז...חזיר". כולם התפקעו מצחוק סביב השולחן, שיבחוהו על ההומור המיוחד ודרשו ממנו להשיב לשאלה ברצינות.
עד כאן הסיפור הדמיוני. מה היה באמת שם למעלה? אין לי מושג. כעת נעבור לסיפור האמיתי, אותו שמעתי בצעירותי מאבי ז"ל. (לצערי, אין לי את כל הפרטים, אך כבר אין לי את מי לשאול בעניין).
סבי, פרנץ שנדור ז"ל, או בשמו העברי מרדכי בן יעקב, שהה במחנה עבודה (אני חושב בהונגריה) בזמן השואה. הנאצים החליטו להתעלל בקבוצה קטנה של שומרי המצוות ולחייבם לאכול בשר חזיר. סבי שלא הקפיד על קיום המצוות מעולם, רתח מזעם בראותו את חבריו מושפלים, ניגש אל הצלחות ואכל את כל המנות.
סבי וודאי היה רעב והזדמנה לו ארוחה לא צפויה, אך מה שהנחה אותו היה הכעס על השפלת חבריו שבגינו הוא סיכן ממש את חייו. הנאצים שעמדו ממולו היו המומים, ורק בנס לא ירו בו כדור.
שומרי המצוות בקשו לקנות מסבי את זכותו הגדולה בכך שמנע מהם את אכילת החזיר. הוא אומנם לא היה אדם מאמין, אך סירב למכור את הזכות. (אולי הוא רצה לשמור לעצמו, איזו מצווה, ליתר ביטחון?)
האמת, אינני יודע מה אומרת ההלכה. האם יש עניין שאחד יאכל הרבה מהמאכל האסור ובכך ימנע מאנשים רבים לאכול מעט? האם זה היה נכון מצד סבי לסכן את חייו? יש מצבים שבהם הצלת הנפש דוחה מצוות, ויש מקרים שבהם נאמר, "ייהרג ואל יעבור" כאשר מדובר בעבודה זרה, גילוי אריות ושפיכות דמים, אך כלל זה תקף גם במקרים שבהם נדרשים לעבור עבירה בפרהסיה או בעת 'שעת השמד'. מה היה הדין במקרה בו התערב סבי אינני יודע. מה שבטוח הוא שכוונתו של סבי הייתה לטובה.
מבחינתי מדובר בסיפור עצוב במיוחד שיש בו גם אלמנט משעשע מעט, כי סיפור הגבורה היחידי הקשור במשפחתי מתבסס על אכילת בשר של חזיר שהביאה לכך שחבריו שומרי המצוות של סבי יראו במעשה זה מצווה ששווה לקנותה.
מי יודע? אולי בזכות זה הוא זכה שאני, נכדו, אחזור בתשובה ואקפיד להגיד עליו קדיש פעם בשנה?
