יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד השנה בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה, שפרץ ב-19 באפריל 1943. כינוסים שעורכים "יד ושם" ומוסדות הנצחה אחרים, ושיעורים שניתנים בבתי-הספר בנושא השואה, עומדים בדגש על אירוע זה, שהוא הביטוי העילאי לגבורה היהודית ברגעי הייאוש הנוראיים. כאשר מדברים על מרד גטו ורשה, מאליו צצים ועולים שמותיהם של מרדכי אנילביץ', אנטק צוקרמן, צביה לובטקין ויבל"א ישראל גוטמן, חברי אי"ל - הארגון היהודי הלוחם, המשויך לתנועות הנוער של השמאל. אבל כמה מאיתנו שמעו את השמות פאוול פרנקל או ליאון רודל, ותבל"א ז'וטה הרטמן? כמה יודעים שעוד ארגון השתתף במרד, הלא הוא אצ"י - ארגון יהודי צבאי, שרוב חבריו בית"רים? ההיסטוריוגרפיה של מרד גטו ורשה נרשמה ברבות השנים בעיקר בידי אישי שמאל. ההתייחסות למרד זכתה לטיפול היסטורי מוטה, בדיוק כמו הטיפול "מטעם" במאבק להקמת המדינה. כך התהווה לו נראטיב חד-צדדי. לזר וארנס מוכיחים רק לפני חמישים שנה (ועתה גם במהדורה חדשה) יצא לאור ספרו של הפרטיזן, הבית"רי והחוקר חיים לזר ז"ל, "מצדה של ורשה", שהציג במלוא ההיקף את חלקו של אצ"י במרד. רק באחרונה יצא לאור ספרו של משה ארנס "דגלים מעל הגטו" - אך נתקל בזלזול מוחלט מצד חוקרים "מקצועיים". מה למהנדס האווירונאוטי ולמחקר היסטורי? - היו התמיהות שהועלו כנגדו. מה לאיש בית"ר, למי שהיה אחד מראשי הליכוד, ולמחקר אובייקטיבי? - הוסיפו אותם חוקרים, שאף הם אינם נקיים מנטיות פוליטיות. ועם זאת, גם לזר המנוח וגם ארנס יבל"א הצליחו להוכיח את חלקו החשוב של אצ"י במרד, ולהעלות על נס את המפקד פאוול פרנקל, כשהם מסתמכים בין היתר על יומנו של הפושע הנאצי איש ה"אס. אס." שטרופ. הלה העיד ביומנו, כי הלחימה הקשה ביותר שבה נתקלו הנאצים בעת דיכוי המרד וחיסול הגטו הייתה ברחוב מוראנובסקי. זה המקום שבו לחמו פרנקל וחבריו עד הסוף המר. לפני כן הצליחו להניף אל-על, מעל גג הבניין שבו התבצרו, שני דגלים - הדגל הפולני והדגל הציוני. ציונים בורשה. ובישראל? כיום ישנם שלושה ציונים לפאוול פרנקל ולאצ"י בורשה: אנדרטה שחורה ב"נתיב הגבורה" לא הרחק מהבונקר שבו נפלו אנילביץ' וחבריו, לוח על קיר הבית ברחוב מוראנובסקי - שם הדפו פרנקל וחבריו את מתקפת הגרמנים, ושלט על קיר הבית ברחוב גז'יבובסקה - שם נהרגו לא לפני שחיסלו כמה חיילים גרמנים. פאוול פרנקל וחבריו לאצ"י לא הותירו אחריהם יומנים ועדויות בכתב. אפילו תצלום אחד שלו לא שרד. ה"תמונה" היחידה הקיימת היא קלסתרון, שעיצב צייר משטרתי על-פי עדויות ראייה של אחרוני שרידי הארגון. גם הם אינם עוד, לבד מז'וטה הרטמן בת ה-90, המתגוררת במוסד סיעודי בתל אביב, ועדותה תועדה. לא מכבר היא זכתה באות הוקרה של עיריית ורשה. ובארץ? - יש לציין בסיפוק כי כבר החל תהליך תיקון העוול שנעשה ללוחמי אצ"י. שמו של פרנקל הונצח בהרצליה, בבאר-שבע ובעוד כמה ערים, וישנן הבטחות להנצחות נוספות. דואר ישראל הנפיק בול דואר המציין את לחימת אצ"י ומראה את קלסתרונו של המפקד. "יד ושם" ערך בשיתוף עם מכון ז'בוטינסקי כינוס מיוחד, רב-משתתפים, לציון חלקו של אצ"י במרד. ועדיין בתצוגה המרשימה במוזיאון בירושלים מוצנע חלקו של אצ"י. לקטוע ההטיה הפוליטית לא בקלות מעכל הגוף הנושא בעיקר עול הנצחת ששת המיליונים וחקר זוועות השואה, את העובדה שלצד אי"ל במרד היה גם אצ"י, ולא רק כעובדה שולית. לצד מרדכי אנילביץ' עדיין אין מוזכר באופן שווה פאוול פרנקל. שני גיבורים, שני ראשי ארגונים, במרד יהודי משותף. לאחר שבעים שנה הגיע הזמן, שתיפסק ההטיה הפוליטית בנושא ההרואי ששמו: מרד גטו ורשה. נושא שצריך לאחד ולא לפלג, ללכד ולא להפלות.