אירועי המחאה החברתית, התמקדות מערכת הבחירות בנושאי כלכלה והוויכוח על תקציב המדינה מבהירים כי הוויכוח הפוליטי בין האסכולה הסוציאליסטית לבין האסכולה הקפיטליסטית-ליברלית עודנו חי ובועט. האוכלוסיה הערבית נמצאת לכאורה מחוץ למגרש הוויכוח, הן מכיוון שמוקד הפעילות של המפלגות הערביות הוא הסכסוך הישראלי-ערבי והן משום שממילא אינן חלק מהקואליציה הקובעת את המדיניות הכלכלית. אם כבר טורחים לכלול את הערבים-מוסלמים בוויכוח, הם משויכים כמעט אוטומטית לצד השמאלי של המפה, כיוון שהקפיטליזם נתפש כמדיניות מערבית-אמריקנית ואף אימפריאליסטית הזרה למסורת ולתרבות הערבית-מוסלמית.
אולם זוהי תפישה מוטעית ואף מתנשאת, אוריינטליסטית. הערבים הם חלק מהחברה הישראלית, וענייני הכלכלה נוגעים להם לא פחות מאשר ליהודים. אין בתרבות הערבית מוסלמית דבר ההופך אותה לאנטי-ליברלית יותר מאשר בתרבות היהודית או הנוצרית. אחד מגדולי ההוגים בתרבות המוסלמית, ההיסטוריון והפילוסוף התוניסאי בן המאה ה-14 עבד א-רחמן אבן ח'לדון, תמך במדיניות כלכלית ליברלית הרבה לפני שנוסד מדע הכלכלה האירופי.
שלושה מרכיבים יסודיים של הליברליזם הכלכלי מרכיבים את גישתו של אבן ח'לדון כפי שהיא מנוסחת בספרו הידוע "אקדמות למדע ההיסטוריה":
חשדנות כלפי השלטונות: על-פי אבן ח'לדון ההתאגדות המדינית היא אומנם הכרחית כדי למנוע אנרכיה, אולם נטייתם של השליטים (כולל השליטים המוסלמים) היא לתת דעתם קודם כל על טובתם האישית והאופן שבו ישמרו את שלטונם בכפייה ובעורמה. טובת הכלל אצלם מגיעה רק במקום השני. על כן הוא גרס כי יש לרסן את השליטים באמצעות כללי ההלכה, ואין לאפשר להם כוח מוחלט.
מיסוי נמוך: אבן ח'לדון הבין כי הבסיס לכלכלה צומחת הוא היוזמה והחריצות של האזרחים, וכי אלו נפגעים ככל ששיעורי המס גבוהים יותר. כששיעור המס עולה מעל נקודה מסוימת, כתב אבן ח'לדון באקדמות, "גזה מלב הנתינים חדוות הפעילות" ולכן "אין לך גורם חשוב לקידום תרבות היישוב מלהקטין ככל האפשר את שיעור המיסים, המוטלים על אלה המפתחים תרבות זו". מדיניות כזו תיטיב לדברי אבן ח'לדון לא רק עם העשירים אלא גם עם קופת המדינה, מכיוון ש"הדרך היחידה לשיפור הגבייה באופן שתזרים לאוצר שפע כסף היא: להתנהג בצדק עם בעלי ההון ולהתחשב בהם. בדרך זו ישתפרו סיכוייהם לרווחים ובכך ירחב לבבם וירבה רצונם לעסוק בריבוי הונם ובהפרייתו בעסקים, ועל-ידי כך יתרבו הכנסותיו של השליט מגביית מיסים".
זכויות קניין ותמריצים: עיקרון יסוד במדיניות ליברלית הוא שמירה על זכות הקניין של הפרט. כאשר מה שאדם מייצר נשאר קניינו, יש לו תמריץ לשמור עליו ולייצר עוד, דבר אשר תורם לכלכלה. אבן ח'לדון הבין את חשיבותו של עיקרון זה וטען כי "התנכלות מצד השליט לרכושם של בני אדם שמה קץ ליוזמתם להרוויח כסף ולרכוש רכוש. כיוון שהם רואים שסופו וגורלו של רכושם להיגזל מידיהם, הם מאבדים את תקוותם להפיק תועלת מרווחיהם ומהשגת רכוש, ולפיכך הם חובקים את ידיהם ואינם מתאמצים להרוויח... שגשוגה של תרבות היישוב וגאותם של השווקים מותנים בפעילות המשקית, במאמציהם של בני אדם למען רווחיהם וטובתם, בהתרוצצותם הלוך ושוב. אם הבריות יושבים בחיבוק ידיים מבלי לעמול לפרנסתם – משתלט השפל בשווקים, ומצב היישוב מתערער... עם התערערות מצבה של הארץ יתערער גם מעמדם של השליט והממשלה".
לליברליזם הכלכלי יש אם כן יסודות במסורת הערבית. דווקא המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית, שלוותה במשטר חד-מפלגתי עריץ, משטרה חשאית אימתנית וביורוקרטיה מושחתת, היא ייבוא אירופי, מעין חיקוי של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות והמשטרים הפשיסטיים באיטליה ובגרמניה. העמים הערבים האותנטיים מתנערים ממדיניות זו - כפי שמוכיחים אירועי השנים האחרונות בתוניסיה, במצרים, בלוב ובסוריה (אם כי טיב החלופה להם עדיין אינו ברור).
גם בישראל, בה קרויים רחובות ובתי ספר רבים ביישובים הערביים על שמו של אבן ח'לדון, יש מקום לגישה כלכלית המגינה על חופש הפרט של ערבים ויהודים כאחד ומעודדת יזמות בשני המגזרים, גישה הנאמנה להגותו של אבן ח'לדון.
