כלל משפטי ידוע קובע, כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". לאמור: אם חבטתי באדם ותוך כדי כך נקעתי את ידי, איני יכול לתבוע אותו, שהרי המעשה המקורי שלי היה פסול. בפרפראזה על כך ניתן לומר, כי ממינוי עקום לא יכולה לצאת התנהלות ישרה. לאמור: אם ממנים אדם לתפקיד שהוא אינו מתאים לו, אין לצפות לכך שהתנהלותו תהיה נכונה.
נכון לעכשיו,
יאיר לפיד מוכיח זאת מדי יום. אני לא מדבר על פאשלות כמו מחשבתו לפיה 20,000 שקל בחודש הם הכנסה של מעמד הביניים (זו מן הסתם תפיסה בסיסית של מי ששווה 20 מיליון שקל). אני מדבר על צורת ההתנהלות של מי שלא רק שהוא חף מכל ידע והבנה בתחומי משרדו, אלא גם חסר כל ניסיון ניהולי מכל סוג שהוא ולמרות זאת עומד בראש ארגון ענק. למה אני מתכוון?
יעל אנדורן הנקודה הראשונה היא מינויה של יעל אנדורן למנכ"ל משרד האוצר. אם נניח בצד את התקינות הפוליטית ואת הפופוליזם הפמיניסטי, יש בעיה בכך שאנדורן תשמש בתפקידה חודשיים בלבד לפני שתצא - ושיהיה בשעה טובה - לחופשת לידה, ממנה תחזור אחרי (נניח) שלושה חודשים. המצב הזה מעיד על החובבנות בה מנהל לפיד את משרדו.
מנכ"ל משרד ממשלתי הוא תפקיד תובעני, המחייב תשומת לב מירבית ונוכחות תמידית. זה לא רציני לעשות אותו חודשיים ואז להיעדר שלושה חודשים, או אפילו לנסות למלא אותו בשלט-רחוק. הדרך הנכונה הייתה למנות עכשיו את אנדורן, בתוקף מהמועד בו תחזור מחופשתה, ועד אז - להשאיר את דורון כהן בתפקיד המנכ"ל. לפיד יכול להיעזר באנדורן כיועצת, לשתף אותה בדיונים, ליהנות מכשרונה ונסיונה - אבל בלי להטיל עליה משימות מתמשכות שאותן תיאלץ לקטוע ולהעביר לידיים אחרות.
שכר הלימוד גילוי נאות: כאב לסטודנט אני בעל עניין בנושא שכר הלימוד באוניברסיטאות, אבל דווקא ככזה אני רוצה לשאול שאלת תם. כאשר בני נרשם ללימודים, יצאנו מתוך הנחה ששכר הלימוד עד לקבלת התואר יהיה איקס שקלים. כעת אומרים לנו, שהוא עשוי להיות איקס + 20%. האם זו לא הפרת חוזה?
נכון, אין לנו חוזה עם האוניברסיטה ושכר הלימוד הוא תמיד לשנה בלבד. אך אולי ניתן לטעון שיש לנו "חוזה מכללא", שיש אפילו התחייבות שלטונית מסוג מסוים. וגם אם לא - ודאי שציבורית ומוסרית זה פגום מיסודו. ותחשבו על מי שלומדים רפואה ותכננו את מקורות התשלום לשבע שנים. זה כמו להיכנס לסרט, ואז להידרש בהפסקה לשלם עוד 10 שקלים כדי לראות את ההמשך.
איך זה קשור ללפיד? קודם כל, האוצר בראשותו הוא זה שמדבר על העלאת שכר הלימוד, והוא זה שיביא את הנושא לממשלה אם וכאשר. בינתיים לפיד מכחיש שיש כוונה כזו, אך בכל מקרה
עצם הרעיון מתקשר במישרין לנקודה הבאה, שהיא באחריותו המלאה והישירה של לפיד.
הגרעון "אתם שואלים אותם שאלות, הם אומרים אותם תשובות", אומרים הגששים במערכון הקלאסי על פועל הניקיון בנתב"ג המתחזה למתורגמן. פקידי האוצר עושים בדיוק אותו הדבר: בכל פעם שיש בעיה תקציבית, הם מציעים את אותם פתרונות. קיצוצי רוחב, העלאת המע"מ, העלאת שכר הלימוד, קיצוץ בביטחון, מיסוי קרנות ההשתלמות, הטלת מע"מ באילת וכן הלאה.
אני לא נכנס כרגע להצעות הללו לגופן, שחלקן בהחלט ראויות. מה שמפריע לי הוא, שאנחנו לא זוכים לשמוע שום דבר חדש, שאנחנו לא זוכים לראות שום חשיבה מחוץ לקופסה. למשל: טיפול בתכנוני המס של החברות הגדולות. למשל: בדיקה מקצועית אובייקטיבית ומעמיקה של תקציב הביטחון. למשל: התניית קצבאות במבחני הכנסה. למשל: גביית משהו מעשרות המיליארדים שהאזרחים חייבים למדינה.
לפעמים נדמה, שפקידי האוצר עובדים כמו אותם עורכי דין המתמחים בתביעות ייצוגיות, וכל מה שהם עושים הוא להחליף את הפרטים בנוסח שכבר נמצא מזמן בכונן הקשיח שלהם. גם באוצר, כל מה שעושים הוא לשלוף את אותן הצעות ואת אותן טבלאות אקסל, לעדכן קצת את המספרים וזהו.
אם יש משהו טוב שיכול לצאת מכך שלפיד אינו כלכלן ואינו משפטן ואינו מנהל ואינו איש עסקים, הוא שיגיד לפקידי משרדו: אני רוצה לראות משהו חדש, אני רוצה לראות משהו שידבר אלי. הוא יכול אפילו להעלות כמה הצעות משלו, כי לעיתים דווקא מי שבא מבחוץ רואה טוב יותר ממי שנמצא כבר מזמן בפנים. אם לפיד יעשה זאת, אולי בכל זאת ייצא משהו מועיל מהמינוי העקום שלו.
