מאז הורכבה הממשלה החדשה, מוצאים אנו עצמנו מאויימים - מפעם לפעם - כי הנה עוד רגע זה יגיע והאוצר "ינחית" עלינו את הגזירות הכלכליות החדשות מבית מדרשו. מה לא מבטיחים לנו, במסגרת גזירות כלכליות אלה, ישנם המבקשים "להעלות מאוב" את מס העיזבון שבוטל בשנת 1981, בתקופת כהונתו של שר האוצר, יורם מרידור. ישנם הרוצים להטיל מס על בעלי הכנסות גבוהות במיוחד, הקרוי בשפת העם, "מס עשירים" וישנם הרוצים לפגוע, סתם כך, בחסכונות שצברנו, משך שנים הרבה והאמורים לשמש אותנו לשנים הקשות, לשנות השפל, בהם לא נעבוד עוד ונתבסס על שצברנו וחסכנו לימי הזקנה והפנסיה שלנו.
עניין הטלת גזירות כלכליות על נכסי הציבור ובעיקר הטלת מיסוי על כספי הפנסיה והחסכונות של הציבור, אינו דבר חדש. נושא זה עולה לכותרות, מפעם לפעם וכל פעם מגיע שר אוצר המגלה פנים חדשות ו"חידושים" שלא גילה קודמו. זכורה לשמצה הצעתו מעוררת החלחלה, בכל הכבוד הראוי, של שר אוצר אחד שהציע לפתוח, ביום אחד, את כספות האזרחים ובכך ישמיד הוא, לדעתו - בבת אחת - את עניין ההון השחור.
הצעות להטלת מיסוי אינן חסרות. הצרה הינה בהצעות אלה, שאלה הן הצעות של מי שמציעים "לשפוך את מי האמבט, יחד עם התינוק", שכן מה תעזור הטלת מיסים על חסכונות הציבור, שעה שהציבור יאבד את אמונו במדינה. ציבור שיודע שכספיו שחסך הוא לעת זקנה בקרנות הפנסיה, קרנות הגמל ושאר קרנות הגמולים ושילם עליהם את המיסים כדין, ימוסו - פעם נוספת - בדרך של הטלת מיסים עליהם, לא ימשיך לחסוך בדרך חיסכון זו.
האוצר ושועיו ידחקו את מעמד הביניים - שעליו מרבה לאחרונה לדבר שר האוצר,
יאיר לפיד, אולם הדוגמאות שהוא מביא הינן דוגמאות של העשירונים העליונים של המעמד העליון דווקא - אל התנהלות עבריינית שאפיינה את מדינת ישראל בשנות ה-70 וה-80, שעה שלא הייתה כל הגנה לביטחונות הציבור.
באותם שנים פרח השוק הפולני שהתנהל בקרבת הדואר המרכזי באלנבי ואנשים החליפו שקלים בדולרים, שתמיד היה המטבע החליפין החביב על הישראלים ואפילו שערכו צלל, מטה מטה, בשוק החליפין העולמי ולא הצליח להדביק ואפילו לא לגעת, בזנבו של היורו האירופי או הין היפני.
על-רקע זה חוקקה הכנסת, ברשות הליכוד, בהנהגתם של ראש הממשלה, דאז,
יצחק שמיר, שר האוצר דאז, יגאל כהן-אורגד את החוק להגנה על השקעות הציבור בנכסים פיננסיים, תשמ"ד-1984.
החוק להגנה על השקעות הציבור, כפי שהוכר הוא בנוסח המקוצר שלו קבע, כי הממשלה לא תפקיע את השקעות הציבור שנוצרו לפני תחילתו של החוק ולא תשנה לרעה את התנאים שנקבעו להן לפני תחילתו. לצורך זה נקבעו בתוספת לחוק שורה של נכסים פיננסיים שנמנו בתוספת לחוק זה.
התוספת חוק זה כללה פיקדון שחל עליו צו לפי סעיף 5(א)(2) לחוק לעידוד החיסכון; איגרות חוב סחירות שאינן ניתנות להמרה, שחל עליהן הצו לחוק לעידוד החיסכון; איגרות חוב או תעודות נלווה של המדינה שהוצאו על-פי חוק, ניירות ערך שחלה עליהם הודעה בדבר הסדרים לרכישת ניירות ערך בנקאיים; פיקדון תושב או פיקדון תושב (פיצויים) כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע; זכויות עמית בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) ופוליסת ביטוח חיים שהוצאה בישראל.
המחוקק דאג גם להבהיר - באופן מפורש - בחוק להגנה על השקעות הציבור בישראל, כי התנאים שלא ישונו לרעה שהיו קבועים בהשקעות הציבור: סכום הפירעון או הפדיון; מועד הפירעון או הפדיון; שיעור הריבית ומועד תשלומה; בסיס ההצמדה ושיעורה ושיעור המס החל - הכל לפי נסיבות העניין.
אם לא די באמור ובמפורט לעיל, הרי קבעה הכנסת, כי אין לשנות את החוק להגנה על השקעות הציבור בישראל ואין לגרוע מהתוספת לו אלא ברוב של חברי הכנסת, כאשר שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להוסיף על התוספת נכסים פיננסיים נוספים שאינם מנויים בתוספת, נכון למועד חקיקת חוק ההגנה על השקעות הציבור.
שר האוצר, יאיר לפיד, בנה את כוחו הפוליטי על מעמד הביניים, בעוד שהוא שאינו ריקי כהן מחדרה, המשתכרת יחד עם בעלה -.20,000 שקלים (ולא משנה אם מדובר בסכום ברוטו או נטו). שר האוצר בנה את כוחו על מעמד הביניים הנושק למעמד העניים ולא בכדי ציין נגיד בנק ישראל היוצא, פרופ'
סטנלי פישר, כי יש להגן על מעמד העניים בישראל ולא על מעמד הביניים, שהפכה למילה מכובסת של חלק מהעשירון העליון של מקבלי המשכורות בסכומים של 5 ספרות ואילך.
קרנות הגמל, קרנות הפנסיה, קרנות ההשתלמות, החסכונות ויתר אפיקי החיסכון, ששומר הציבור כהון לבן ליום שחור, אינם בגדר של רכוש הפקר שהאוצר ורשות המיסים יוכלו לשים ידם עליהם, ללא כל ביקורת ראויה. אין כל ספק, כי במקרה של חריגה קיצונית במדיניות המסים, יעמוד בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, להגן על זכות המסכנים לפת לחם, לכסות לעורם ולחינוך לילדיהם. גם שופט שמרן, דוגמת נשיא בית משפט העליון, ד"ר
אשר גרוניס, לא יוכל להיות ערל עיניים ואטום אוזניים, בכל הכבוד הראוי, למציאות נוראה שכזו ובג"ץ יאמר גם יאמר דברו, במצב דברים זה.
