נאמר מראש: חילול יום השואה בכל צורה הוא עניין חמור ומקומם שיש למחות נגדו. אפילו מראית עין של עבירה אסורה בהלכה היהודית, גם אם ברור שהאדם לא התכוון, ובוודאי פגיעה ביום שבו מתייחד העם עם זיכרון האסון הגדול בתולדותינו.
ובכל זאת, מה ש
ידיעות אחרונות עשה היה לא פחות מהסתה. בליל יום השואה "תפס"
נחום ברנע עשרות חרדים "עושים על האש" בגן סאקר. לא יפה. אפילו מעצבן. אבל לא מרשיע את כלל הציבור החרדי. לא אצל "ידיעות", שבחר להניח את החרדים על האש.
על שער הגיליון המיוחד - "סקופ" זועק באדום: "בושה - חרדים חגגו עם מנגלים בירושלים". אנחנו מקוריים - לא מביאים חרדים שלא עומדים בצפירה, אלא כאלה שחוגגים עם מנגל. בראש העמוד שהוקדש לפרשה טלאי צהוב ובתחתיתו גדר תיל. תצלום המנגליסטים עוצב כתמונה ישנה מאז. גם הכותרת צהובה: "טקס ביד ושם - על האש בגן סאקר". לאמור: אנחנו התכנסנו ביד ושם, אבל "הם", ובכן הם. מאין באו הצעירים, לאיזה פלג משתייכים, האם אפשר להבדיל בינם לאחרים? "ידיעות" לא מספק מידע. הוא לא זקוק לאינפורמציה אלא לדמון, שעיר לעזאזל. את הידיעה ליווה טור של ברנע, שקישר בין עשן המנגל לעשן המשרפות. הוא היה חכם דיו לעשות זאת בלשון שלילה: "העשן היה אפור וסמיך. לעשן לא היה שום קשר ליום השואה". כמעט חשבנו אחרת.
והנה הפטרונות, דיירת קבע אצל ברנע: "הם לא באו להתריס נגד טקסיהם של אחרים, נגד אבלם, נגד אסונם... חומות הגטו שנבנו סביבם הסתירו להם את אסונם של אחרים, אבלם, טקסיהם". החרדים אינם אבלים על נרצחי השואה? אסון השואה אינו אסונם? ומה על המטאפורה "חומות הגטו". הנה עוד פנינה ארסית: "יום השואה הוא המימוּנה של אי-אלה חרדים". שנון (ועל הדרך גזענות סמויה: מנגלים מקושרים רק עם מימונה).
לא חרדי? לא שווה פרסום כדי להוסיף דלק למדורת ההתחסדות, ציטט ברנע מחוברת טיפשית המשכתבת את ההיסטוריה ומאשימה את הציונות בשואה. שוב, אין מידע על הגוף העומד מאחורי החוברת. מי שבקי בניואנסים החרדיים מכיר את ההבלים הללו בשוליים. בצד הידיעה שובץ שירה של שימבורסקה "היטלר הקטן" (לא מהטובים בשיריה) עם תמונת הילד היהודי המרים ידיו מול הנאצים. אכזריים החרדים האלה.
והנה סקופ: כתב אתר "ידיעות" (ynet) סיפר בתוכניתם של ליבסקינד וסגל ב"גלי ישראל", שצלמיו תיעדו ידוען משתזף ביום השואה והתלבטו אם לפרסם. לבסוף לא פרסמו. הוא לא חרדי.
איזהו גיבור? שאלו חכמינו, וענו: הכובש את יצרו. מי שרואה את אחיו בני עמו בקלקלתם, ראוי שיכבוש את יצרו ולוּ ליום קדוש אחד בלבד. אפשר לפרסם את הידיעה לאחר יום השואה, בקטן, בלי טלאי צהוב ושירים על היטלר. לא להפריד ביום המאחד, לא להסית נגד ציבור שלם שאין לו - אין לו - קשר לביזיון הזה. מה שאי-אפשר לומר על ידיעות אחרונות.
