דברי הליכוד נוהגים להציג מפלגתם כמפלגה לאומית ליברלית. הדברים אמורים במיוחד מאז איחוד הליכוד (בשנת 1988) לתנועה לאומית ליברלית. מצאתי לנכון להתייחס לסוגיה זו לאחר שקראתי את מאמרו של דוד מרחב "זה לא ז'בוטינסקי" ( הארץ מיום 3.4.13) בו טען שתנועת ז'בוטינסקי מעולם לא הייתה תנועה של חד נס ( וזה נכון), אולם בפועל, "התנועה הרביזיוניסטית ואחריה תנועת החירות גח"ל והליכוד הייתה תנועה שקמה על ל' כפולה: "הלאומית והליברלית". בהמשך הוא מסביר שהצה"ר ובית"ר התעקשו על שני עיקרים מרכזיים: ביחס לערבים בכלל, ולמשטר החברתי שישרור בארץ ישראל בפרט: דמוקרטיה לאומית, שוויון זכויות גמור לערביי ישראל, התנגדות לגירושם וחתירה לרוב יהודי בשתי גדות הירדן ללא דחיקת הערבים".
על ז'בוטינסקי כותב מרחב הדברים הבאים: "ז'בוטינסקי היה אפוא לאומי-ציוני, ליברל ודמוקרט" וגורס ש"הליכוד של ימינו אינו מתקרב לדרכו של ראש בית"ר, לא במחויבותו לדמוקרטיה, לא בשאיפתו לשוויון מלא לאזרחי ישראל הערבים, לא בהבנתו את הצורך במדינה יהודית ודמוקרטית ואפילו לא בתקיפות מול הערבים".
במאמר זה ברצוני לעמוד על כך שלושה דברים: האחד - ז'בוטינסקי הגם שהיה דמוקרט וליברל, לא חשב במונחי הדמוקרטיה המערבית על הלאומיות השני - הליכוד מבחינה אידיאולוגית אינו במובהק מפלגה ליברלית. מבחינת תפיסתו הכלכלית. השלישי - הליכוד אינו מקבל את הלאומיות האזרחית, מה שפוגם בתפיסתו הדמוקרטית.
תפיסת ז'בוטינסקי ז'בוטינסקי היה ללא ספק הליברל מקרב המנהיגים הציונים. אולם יש לזכור שהגם רוחב השכלתו תפיסת עולמו עוצבה במידה רבה ברוסיה, כפי שניתן ללמוד למשל ממסמך שהגיש לוועידת הלסינגפרוס (הלסנקי),מסמך שנודע בשם "תוכנית הלסינגפרוס" ובה שבעה עיקרים:
ָ- דמוקרטיזאציה של רוסיה על בסיס של פרלמנטריזם ואוטונומיה לאומית עם זכויות מלאות למיעוטים הלאומיים.
- שיווי זכויות גמור ליהודים.
- השתתפות המיעוטים הלאומים בבחירות דמוקרטיות בכל דרגי השלטון.
- הכרה של הלאומיות היהודית ככל עם, עם זכויות אוטונומיות בכל האספקטים של החיים הלאומיים.
ה. יסודו של ארגון לאומי ליהודי רוסיה.
- הבטחת השימוש בלשונות הלאומיות בבתי הדין, בבתי הספר ובחיים הציבוריים.
- זכותם של היהודים לקיים את השבת כיום מנוחה במקום יום א'.
ניתן לקבוע שבמידה רבה עיצבה תוכנית זו את תפיסת תנועת החירות וממשיכותיה, ביחס לעיצוב הלאומיות והיחס למיעוט הערבי בארץ ישראל, כשיהודי התוכנית של ז'בוטינסקי הינם בהקשר זה ערבי ישראל....
ז'בוטינסקי צידד בדמוקרטיה ליברלית אבל לא חשב במושגים של לאומיות אזרחית ורפובליקניזם הרואה בכלל האזרחים בני הלאום של המדינה. קל וחומר אמורים הדברים על תנועת החרות, גח"ל והליכוד.
תנועת החרות יש לציין שפרק היסטורי עלום של תחוקתיות ליברלית הייה עת יצא האצ"ל מהמחתרת והקים מתוכו את תנועת החרות. על ד"ר מנחם באדר הוטל לכתוב חוקה למדינה והוא ניסח חוקה ליברלית שכללה גם חופש דת וחופש מדת.( מסמך חשוב זה,אינו מופיע למרבה הצער בספרו של יחיעם וויץ על תנועת החירות 1947- 1951). אולם, בגין, שהיה שותף לבאדר ולשמואל כ"ץ בניסוח החוקה הזו, חשש כנראה אלקטוראלית מאיבוד החוגים המסורתיים ולכן הטיל על מתנגדי החוקה לדון בה, מה שהביא למסמוס מסמך חשוב זה. למרות תקיפותיו את בן-גוריון על העדר חוקה, לא הציב בגין אלטרנטיבה תחוקתית בשנות ה-50 וכך גם כשהיה בשלטון.
חרות שדגלה כלכלית בשוק פרטי וחופשי (עם תפיסת רווחה כמורשת חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי), התנגדה להפרדת הדת מהמדינה ולחופש האזרחים בתחום זה . היא לא צידדה בנישואין אזרחיים וכשהייתה בשלטון לא תיקנה את העוול ובזיון בית המשפט העליון לגבי עקורי אקרית ובירעם
כלכלה חופשית? אידיאולוגית ( במיוחד מול העבודה והשמאל) דגל הליכוד בכלכלה חופשית וביוזמה פרטית. אולם אם ניקח למשל את תחום ההפרטה, לא הייתה בולטות שלה בשנותיו הראשונות של הליכוד בשלטון לעומת למשל בתקופת שלטונו השנייה של
יצחק רבין. זאת ועוד, דווקא בתקופת שלטון הליכוד קמו שתי תנועות שתקפו אותו מימין מבחינה כלכלית.
בשנת 1980 קמה "תנועת עצמאות" בראשות עזרה זוהר שדגלה בכלכלה חופשית וביוזמה פרטית. היא התנגדה לסיוע האזרחי של ארה"ב ובשלב מאוחר יותר גרסה ( תחת הסיסמה "פחות פקידים פחות מיסים") את ביטול מס ההכנסה .פעמים רצה לכנסת ב: 1981 ו-1984 אך כשלה בניסיונות אלו להיכנס אליה.
בשנת 2012 ( גם היא שנת שלטונו של הליכוד) הוקמה התנועה הליברלית החדשה. היא שמה במרכז תפיסת עולמה את ערך החופש, מה שהביא גם להתחברותה לתנועת "עלה ירוק" השואפת חופש בצריכת סמים (קלים) אך כצפוי לא עברה את אחוז החסימה, אך עצם המהלך של הקמה תנועה פוליטית שכזו יש בו להעיד על חוסר הנחת הליברלי ממדיניותו הכלכלית של הליכוד.
ליברליזם פוליטי? מבחינה אידיאולוגית ניתן להבחין בליכוד במספר השפעות שגרמו לכך שאינו ניתן להגדרה כמפלגה ליברלית הן מבחינה לאומית, פוליטית כמו גם כלכלית. אין הוא שונה מאף מפלגה ציונית בגישתו האתנוקרטית , המוסברת בהשפעת העיצוב המזרח אירופאי על התרבות הפוליטית של הישוב והמדינה..
אין בישראל אף מפלגה המצדדת בלאומיות אזרחית, ומבחינה זו אין הליכוד יוצא דופן.
תפיסתו אינה שונה גם ממפלגות אחרות באי הנכונות להפריד בין המיסוד הפוליטי לבין המיסוד הדתי ( ולא הפרדה בין פוליטיקה לדת הקלישאית), שלא לדבר על ההפרדה בין הלאום לדת (בה צידד הלל קוק שבתחילת ימי המדינה היווה עם חבריו :
ערי ז'בוטינסקי ושמואל מרלין אופוזיציה אידיאולוגית לאומית ליברלית להנהגת בגין).
הליכוד דגל וביטא במדיניותו גישה הנסבה על היות המדינה יהודית דמוקרטית כששאלת ההצטרפות אליה קשורה להגדרת "מיהו יהודי" ,ולא מגישה פוליטית של התאזרחות כשהשאלה העומדת על הפרק הינה מיהו ישראלי ולא מיהו יהודי.
אי החזרת עקורי אקרית ובירעם, אי הנהגת נישואין אזרחיים, אי ביטול שיטת "הפרופלינג" בשדות התעופה, אי הפרדה בין מוסדות הדת למדינה, אי הכרתו בלאום הישראלי, אי הפרטת מנהל מקרקעי ישראל,ועוד ועוד מרכיבי מדיניות יש בהם משום אינדיקציה לאי הליברליזם של הליכוד מבחינה לאומית פוליטית וכלכלית.
