החרם שהטיל האפיפיור גריגוריוס השביעי על מלך גרמניה היינריך הרביעי בשל ריב סמכויות,והמלחמות שהתקיימו כתוצאה מכך, גרמו לאחרון לעלות למושב האפיפיור בטירת קנוסה שבטוסקנה כשהוא יחף ולבוש בבגדי איכרים, לכרוע ברך 3 ימים מול שערי הטירה ולהתחנן שם לסליחה ומחילה. רצה המלך בסיום המלחמה ובהצלת כיסאו.
לאחר כל מסע ההשפלה הזה התרצה האפיפיור וסלח למלך לא לפני שביטל את סמכויות ה"אינבסטיטורה" שלו – הזכות למנות אנשי דת לכנסיות. המלך המושפל הצליח להציל את כיסאו אך לא השיג את השקט המיוחל והסכסוך נמשך עוד כ-50 שנה מהזובור שכפה על עצמו.
936 שנים חלפו עברו. הים הוא אותו הים והשמים הם אותם השמים, גם האדם נותר ללא כל שינוי נראה לעין ו
בנימין נתניהו השלישי (בקדנציה) הלך לקנוסה שלו שבאנקרה אל הסולטן
ארדואן וגם הפעם בשל ריב סמכויות והמאבק שהתפתח כתוצאה מכך.
אולי הדימוי הקנוסאי אינו חופף. למעשה נתניהו והקנוסה שלו היא לא הקנוסה של היינריך, אך המניעים הם אותם המניעים, ההשפלה היא אותה ההשפלה והתוצאות יהיו בהתאם. חבילת המכות,הדג הרקוב והגרוש ממתינה לנו בהמשך הדרך. כפי שזה נקרא במחוזותינו - הכל כלול יהודים.
על מה בדיוק להתנצל הסגר הימי על עזה (ולא המצור כפי שגורמים מגמתיים מכנים זאת) נובע מהצורך לצמצם את החדרת האמל"ח ושאר מרעין בישין אל תוך חמאסטאן שברצועת עזה, כדי שהאדונים שליטי הרצועה יתקשו בהפעלתו כנגד מדינת ישראל. הסגר חוקי לחלוטין על-פי כל הקריטריונים המשפטים של האמנות הבינלאומיות. (ראה בין השאר סעיף 67 לאמנת סן רמו).
טורקיה פרסה את חסותה על ארגון טרור (IHH) ששם לו למטרה לחדור את הסגר על עזה באמתלה הומניטרית כדי לפרוץ בהמשך נתיב פתוח להחדרת האמצעים והגורמים תומכי הטרור החמאסי וכאקט עוין מובהק נטלו ספינה מילאו אותה במחבליהם ,תומכי טרור אחרים וקבוצות של פתאים אידיאולוגיים שטופי מוח ויצאו להתעמת עם
חיל הים הישראלי.
ישראל הגיבה בפעולה צבאית שתוצאותיה ידועות ואין לי כוונה לשוב ולדוש בתבונה שבקונספט המבצעי ובאופן הביצוע וסיקלה את המעשה התוקפני באיבו.
מדובר בפעולה חוקית ולגיטימית של הגנה עצמית ומניעת טרור.
על-פי דין צדק (אם יש חיה כזאת) והיגיון סביר, היה על הטורקים להתנצל בפני ישראל הריבונית על העידוד והתמיכה במעשה תוקפנות בלתי חוקי ומן הסתם גם לשלם פיצויי נזיקין על כל מה ומי שנפגע כתוצאה מהאירוע הזה אך ראו זה פלא, התהפכו להן היוצרות ומר ארדואן רוה"מה של ממשלת טורקיה דרש מישראל את מה שאמור היה כמצופה לנפק בעצמו.
הדרישה של ארדואן עשויה הייתה להצחיק באבסורדיות שלה אם ישראל הייתה ממשיכה להתעלם ממנה ולדבוק בעמדותיה החוקיות אך במדינת האבסורד להיגיון חוקים משלו ורוה"מנו נתניהו התנצל בפומבי על "אובדן חיי אדם" ,"טעויות מבצעיות" ואף משגר משלחת שתשב ותדון עם הווזירים על גובה הפיצויים שיגרעו מקופת המדינה היישר לכיסם של מחוללי הפרובוקציה. כך תפס נתניהו את משבצת ההיינריך של המאה-21 ואותנו נתיניו מציג ככלי ריק ושק החבטות האזורי.
למה דרש ארדואן התנצלות רבות דובר על "הכבוד" הטורקי/אוריאונטלי ואין ספק שהכבוד הזה מהווה מרכיב בדרישה הבלתי מתפשרת אך לא בילתו.
ראג'יב ארדואן, האיש שקרע את טורקיה ממורשתו של אטאטורק, איסלמיסט בכל רמ"ח אבריו , זוכה הפרס הבינלאומי לזכויות האדם על שם מועמר קאדפי,(יש בדיחה כזו) זה שהתבטא לאחרונה שהציונות "כמוה כאנטישמיות וכפאשיזם" וקרא לכול העולם להילחם בה, ארדואן רוחש הרעות והערמומי זקוק להשפלתה של ישראל כדי לשדרג את מעמדו בעולם האיסלאמי. השפל את ישראל והצל את טורקיה(ארדואן) וזה כל הסיפור.
מדיניותה של טורקיה מוכוונת מטרה עיקרית וברורה - לשוב למעמד ההגמון המוביל של האיסלאם. מייד לאחר ההתנצלות של נתניהו, פצח ארדואן בנאום ניצחון בפרלמנט הטורקי והחל בקטיף של פירות נצחונו. הוא התעקש, הוא לא התפשר(אף גרגר כנהוג עם ישראל), הוא זה שמנהיג וקובע וקיבל את מלוא דרישותיו ולא שוכח להדגיש כי ההתנצלות הישראלית לא מספקת בשביל לחזור ליחסים תקינים עם ישראל. "תתקבל התנצלות ,הפיצויים ישולמו והמצור על עזה יוסר – לא תהיה כל נורמליזציה ללא אחד מהתנאים האלה". קבלו את הסולטן ארדואן.
למה ישראל התנצלה עניין של הערכת מצב שמשקפת יותר כמיהה מאשר ריאליות אך גם מפתה לומר שזה קשור לגנטיקה היהודית של גם וגם וגם. גם לחטוף מכות,גם לאכול דג רקוב וגם להיות מגורש מהעיר. את המכות חטפנו,את הדג הרקוב אכלנו וכעת מקווה הנהגתנו שירשו לנו להישאר בעיר. אז זהו שלא ירשו.
ולמה לא מערכת הביטחון רואה ובצדק, בקשר עם טורקיה שני היבטים עיקריים:
- לקוח רב ערך לתעשיה הביטחונית
שני ההיבטים האלה הם אינטרס ישראלי לגיטימי. השאלה המרכזית הינה האם האינטרס הטורקי חופף לזה הישראלי והתשובה לכך שחופף הוא לא , למרות שמשיק פה ושם. על ציר הזמן של שיתוף פעולה זה ניתן לזהות בברור את מגמת התרחקות שסופה מי ישרנה.
טורקיה תמשיך "לחלוב" מישראל כל מה שניתן ותורם לכוחה הצבאי ותקיים בתמורה מערכת יחסים קורקטית ומינימאלית הכרחית לשימור הקשר עד שימלאו אסמיהם בר ויראו לנו את הדלת מצידה החיצוני, וזאת למרות הצהרתו של הרמטכ"ל
בני גנץ כי תהיה להסכם "הקרנה נכונה על האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של ישראל". הקרנה תהיה, נכונה כנראה שלא.
ולסיכום על-פי כל הסימנים, למרות ההליכה לקנוסה והמחילה העצמית על כבודנו האבוד נורמליזציה לא נקבל. מין הסתם ירינו לעצמנו ברגל ואין זה בגלל ח"כ חנין זועבי שהביעה התנגדות להסכם שיחתם בינינו לטורקים והצהירה כי "התנצלות לבדה אינה מספיקה מאחר שמדובר בחיי אדם ובהריגת תשעה פעילים פוליטיים" אלא בגלל ניגודי אינטרסים מובהקים בין ממשל ארדואן לשלנו. הדבר האחרון שזקוקה לה טורקיה במרוץ לצמרת האיסלאם היא הגיבנת הישראלית.
זאת המציאות העצובה למרות שהנשיא פרס נרתם לשכנע את הציבור הטורקיי בראיונות לתקשורת שלהם וטען בלהט כי "ישנן אלף סיבות מדוע על טורקיה וישראל להיות ידידות, ואי-אפשר למנות אף סיבה מדוע שיהיו אויבות", וכי "אין לעסוק בעבר אלא להישיר מבט לעתיד" וכמו בבדיחה היהודית הישנה את משפחת הכלה כבר שכנענו.
