לאחרונה, יצא תחת ידו של בית המשפט המחוזי פסק הדין בעניין מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ (ת"א (מרכז) 18199-06-10 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ) הדן בשאלת החבות במיסי יבוא בגין תמלוגים ודמי רישיון המשולמים לבעל סימן מסחר (שאינו היצרן של המוצר המיובא) .
פסק הדין תקדימי בסוגיה השנויה במחלוקת בין יבואנים רבים לבין רשויות המכס.
הוראת סעיף 133(א)(3) לפקודת המכס קובעת שתמלוגים ודמי רישיון המתייחסים לטובין יתווספו לערך הטובין ומכך יתחייבו גם הם במיסי יבוא. זאת במידה והיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו.
בית המשפט קבע כי על-מנת לבחון האם מתקיימים התנאים האמורים, יש לבחון את מכלול מערכת היחסים שבין שלושת הצדדים המעורבים: יבואן, יצרן ובעל סימן מסחר.
בהתאם לפסק הדין, כאשר לבעל סימן המסחר שליטה ישירה על פעולת הייצור, בין אם באמצעות מנגנון תאגידי ובין אם באמצעות מנגנון חוזי, מתקיים התנאי לפיו תשלום התמלוגים הינו "תנאי למכירת הטובין בישראל" ובמקרה זה יתווספו התמלוגים לעלות הטובין. כאשר לבעל סימן המסחר אין שליטה ישירה על תהליך הייצור, עדיין תתכנה נסיבות בהן תשלום התמלוגים מהווה תנאי לביצוע עסקת היבוא. זאת כאשר יש לבעל סימן המסחר זכות משפטית (מכח הסכם או דין) ואפשרות מעשית, להביא להפסקת הייצור במקרה בו לא ישולמו לו התמלוגים.
בנוסף קבע בית המשפט שהתמלוגים האמורים צריכים להיות קשורים ליבוא בישראל, ולא כתנאי לשיווק המוצר עצמו בישראל.
יצוין כי בכל מקרה, גם על-פי פסק הדין, יקבע הדין בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו הספציפיות.
לצפייה בפסק הדין
לחץ כאן.
