הלחץ הציבורי לא נתן מנוחה לגב'
רקפת רוסק-עמינח, מנהלת בנק לאומי. גב' רוסק-עמינח חשה שהציבור לא ייתן לה מנוחה, ולכן היא הודיעה שהיא מקפיאה את המגעים למחיקת החוב של
נוחי דנקנר.
הלחץ הציבורי הביא את בנק ישראל לבדיקת הניסיון למחיקת החוב. ההסדר, שרקמה גב' רקפת רוסו עמינח עם דנקנר, נועד כדי להשיב מקצת מהכסף שהבנק הלווה לו.
סולידריות של רעים לאלפיון העליון שיקולים מוסריים ואתיים לא היו בניסיון הזה. מה שכן היה, הייתה זו פעילות שמשתקפת במונחי סולידריות של רעים לאלפיון העליון. הבנק, שנתן חומות מגן לנחי דנקנר בבניית פרמידה מטורפת של חברות הבנויות אחת על רעותה, עשה כאן ניסיון להציל לפחות חלק מהכסף ולהציל את נוחי דנקנר.
המחווה, שגילתה גב' רקפת רוסק-עמינח בהסדר עם נוחי דנקנר, לא יעבוד כלפי גב' ברקוביץ בבאר שבע אם חד הורית, או כלפי בוזגלו משדרות. כלפיהם יופעלו כל הסנקציות המשפטיות, כלפיהם לא יעשו ניסיונות למחוק חלק הארי של החוב, ולהציל את שארית הפליטה.
גב' ברקוביץ מבאר שבע ומר בוזגלו משדרות הם אינם חברת "גנדן הולדינגס", הזרוע שדרכה שולט נחי דנקנר בקונצרן אי.די.בי., אותה שוקלת גב' רקפת רוסו עמינח לפטור מחוב של כ-150מילון שקל.
הלחץ נשא פרי הלחץ הציבורי, שכנראה שיבש את חופשת יום העצמאות של מנהלת הבנק, נשא פרי. למחרת יום העצמאות דיווח בנק לאומי על השעיית המגעים עם דנקנר עד להשלמת הבדיקה של המפקח על הבנקים בנושא.
למרות שהסערה הציבורית היא סביב בנק לאומי מסתבר, שבנק לאומי אינו הבנק היחיד, שנוחי דנקנר אינו מסוגל להחזיר לו את מלוא החוב. באמצעות חברת "טומהוק" קיבל נוחי דנקנר למעלה מ-400 מיליון שקל מבנק מזרחי, מ
בנק הפועלים ומבנק דיסקונט. הסיכוי שהבנקים האלו ייראו שברירי חלקיקים מהחוב, יחייב אותם להפעיל תער לגילוח בתוספת מספרים לתספורת.
הפרמידה המטורפת של החברות, אותן בנה נוחי דנקנר, מעמידה כיום בעין הסערה רק את חברת "גנדן הולדינגס". ואילו חברת "טומהוק" זוכה לשקט, למרות שגם לה אין כיום אמצעים להחזיר את ההלוואות שלקחה משלושה בנקים.
המערכת המטורפת של הון נואף בקפיטליזם החזירי משתולל כאן באין מפריע.
יואל פלדשו קיבל שכר עתק - 7.5 מיליון שקל במהלך שנת 2012 - על תפקידו כמנכ"ל מונופול המלט נשר, שהיה חלק מהפרמידה של נוחי דנקנר. רבים מהמנהלים בחברות בשליטת נוחי דנקנר קיבלו עשרות מיליוני שקלים שכר, ובתמורה הם היו חלק במערכת של אומרי הן.
מתוך מגמה מגלומנית של מי שהחליט, כי הוא חייב להשפיע על דעת הקהל בישראל, רכש דנקנר את עיתון
מעריב. הרכישה לא נעשתה מכספו הפרטי, אלא מאחת החברות בפרמידה, באמצעות החברה הציבורית "דיסקונט השקעות". כך ירדו 300 מיליון שקלים לטמיון בעסקה של הון, שרצה רק לשלוט ורק לעצב את דעת הקהל.
גב' רקפת רוסק-עמינח גילתה לאורך כל הדרך התרפסות אל מול טייקון כוחני וארוגנטי. אך רק לחץ ציבורי עצר בעדה. לי לא נותר אלא לברך את כל מי שנתן יד ללחץ ציבורי האומר לא נחרץ, לא רק למנהלת בנק לאומי, אלא גם אומר לא (!!!) להתנהלות מופקרת של בעלי הון במציאות קפיטליסטית.
יש כאן אמירה נחרצת של ההון האנושי, השבוי בידי הבנקים, נגד השתוללות חסרת מעצורים של ההון. ובמקרה הזה הייתה גם אמירה ברורה של ציבור צרכנים בבנק לאומי לכתובתה של הנהלת הבנק.
