להיכן כדאי להעביר את יום הזיכרון?

הקריאות להעביר את יום הזיכרון מסמיכותו ליום העצמאות למועד אחר, הולכות ורבות. אני חושב שבהחלט מן הראוי לנסות למצוא ליום העצוב הזה מקום אחר. חשבתי מן הסתם להעבירו ליום חול רגיל, אבל אז הבנתי שהוא עלול ללכת לאיבוד. תארו לכם צפירה באמצע יום של חול, כשרוב הציבור בדרכו לעבודה. המעמד עלול לאבד מערכו המקודש ולהפוך לסתם מעשה שגרתי. גם הטקסים ביום כזה יכולים להיעלם מעיני רוב הציבור. אז אולי מן הראוי להעביר את יום הזיכרון בסמיכות לחג החנוכה, ככה הוא יקבל את משמעות הגבורה. אבל גם רעיון זה נראה קצת אבסורדי; אחרי הכל, מה הקשר בין תקומת עם ישראל בארצו למעשה המכבים ההיסטורי. ואולי יש להעביר את יום הזיכרון לאחד מימי חול המועד של פסח – יציאת מצרים וחזרת היהודים לארצם ההיסטורית – נראה די מתאים. גם מנהג אכילת המצות יכול להשתלב היטב עם מנהגי האבל. ובכל זאת, שוב, איך אומרים, "לא מערבים שמחה בשמחה", הרי לחג הפסח יש משמעות עמוקה היסטורית לגבי העם היהודי, כחג שאיחד אותם לאורך הדורות... ככה הלך ונדד במוחי יום הזיכרון בלוח השנה, מנסה למצוא את מקומו – ממש כמו העם היהודי הנודד בגולה. בשלב מסוים התחלתי כבר להרגיש רגשי אשמה, כמי שמתנהג ליום החשוב מאוד הזה כמשהו שמנסים פשוט להיפטר ממנו... כן, אין ברירה – אי-אפשר לברוח מזה – העצב והשמחה באים ביחד – יום הזיכרון ויום העצמאות כרוכים זה בזה, ורק שם, סמוך כל כך ליום השמח, יום העצמאות, יכול יום הזיכרון להרגיש בבית – ממש כמו שהיהודים חשים בבית בארץ ישראל. ממש כמו שבעיני אחדים אין ארצנו "ארץ זבת חלב ודבש" והם מוצאים בה חסרונות רבים – ככה גם הקמת המדינה אינה דבר קל של מה בכך – ייסורים רבים כרוכים בה, כולל השואה...