ד"ר מילשטיין שלום,
אתה המורה שלי לעיקרון השרידות. ממך למדתי כי מקור כל התופעות והמופעים ביקום הוא בעיקרון השרידות שהשורה האחרונה שלו היא: לשרוד משמע לנטרל את האיום - היינו לאיים, ואם כן כל המערכות ביקום מאויימות הן ומאיימות. השאלה היא איך יתכן מצב בו מערכת גם מאיימת וגם מאויימת, כי הרי עצם קיום מערכת נתונה מעיד על איומה האקטיבי על יתר המערכות והפועל היוצא מהאיום הזה הוא נטרול האיומים עליה, בעוד עצם קיום יתר המערכות מעיד גם על איומן האקטיבי על יתר המערכות שהפועל היוצא מזאת הוא נטרול האיומים עליהן. אם כן השאלה האגדית אינה מי ילד את מי - הביצה או התרנגולת, אלא איך יתכן קיום הביצה והתרנגולת גם יחד.
את השאלה האגדית הזו אגדתי לפני שבע שנים בתוך מאמר ושלחתי לך תחת "מכתב גלוי לד"ר מילשטיין"- מכתב שפורסם בזמנו באתרך אך לצערי נעלם המכתב עם התגובות מתחתיו; מזל שהחלטתי לשכפלו ולפרסמו גם
בבמה חדשה. בכל אופן אתה אישרת את קיום השאלה האגדית והסתפקת בלקרוא לה בשמה "הדילמה של עיקרון השרידות", ומאידך פישפשתי אני בנבכי השאלה והיגעתי למסקנה זו:
המידע הוא הוא האחד והיחיד שאינו מאוים ולא יכול להיות מאוים - לו אני קורא "אלוהים". גילוי נאות: גם אני וגם אתה התכווננו לאותו האלהים הכל יכול; אני התכוונתי בפה מלא ואתה גם לא ברבע פה... אולם באתי היום להגיד לך שגם אני וגם אתה טעינו במונח; אלהים הוא הצופה הנמצא מחוץ למערכת החומרית וקיומו נגזר מהמציאות החומרית; וכן הוא הוא מקור עיקרון השרידות שאומץ על ידו כסטיה ממתכונתו המקורית. כן זה נשמע סיני במבטא יפנית...
אני מפרסם כרגע סדרה תחת הכותרת "
התורה נגד המדע". הגעתי לפרק
(כ"ג) ובעצם לקח לי 23 פרקים בשביל להגיע ולהסביר את המסקנה הזו: גם אני וגם אתה טעינו במונח; "אלהים" הוא הישות הנמצאת מחוץ למערכת החומרית וצופה בה; קיומו נגזר מקיום המציאות. מה משמעות המילים ועל איזה מכתב גלוי דובר? הכל מונח בפניך וממתין להמתיק סוד אינטלקטואלי איתך; כן צריך לקחת אתנחתא קטנה מברק ולרדת לו קצת מהווריד.
וזה תוכן המכתב שפורסם לפני 7 שנים:
"לשרוד משמע להתקיים בסביבה מאיימת. מכיוון שכל מה שקיים מאיים על כל דבר אחר - אפילו רק במידה זעירה מאוד, כל סביבה הנה רוויה באיומים: גרמי שמיים, רעידות אדמה, קרינות למיניהן, וירוסים, חיידקים, נחשים, תאונות דרכים, רוצחים, טרוריסטים, צבאות זרים, מחתרות ומה לא? לפיכך שרידות הוא מושג יסוד שבלעדיו לא ניתן להבין את התופעה האנושית, ולא רק אותה...": אורי מילשטיין, ד"ר במדעי המדינה, חוקר מלחמות ישראל, היסטוריון ופילוסוף צבאי, וגם הוגה
"עיקרון השרידות". בשנים האחרונות פיתח את עיקרון השרידות, או אולי נכון להגיד - פתח את העיקרון הזה לציבור המבקרים ונתן לו ביטוי במסה שחיבר:
השלם וצלו. (לצערי מהקישור הזה נותרה באתר מילשטיין רק הכותרת... הרבה דיונים חשובים וארוכים נעלמו מאתר מילשטיין הרשמי; אני עד לאחדים מהם. אינני יודע את מי להאשים- את בעל האתר מילשטיין, את בעלי האתר המארח "גלובל" החינמי, את המתנדבת ומפעילת האתר החינמית, או את התפיסה הקלוקלת בעידן האינטרנט שכל מה שחינמי- פרוץ הוא ואין עליו אחריות. יש הטוענים, ד"ר מילשטיין, שהאבידות האמיתיות במלה"ע הראשונה והשניה הן לא עשרות מליוני הנפשות שאבדו אלא המידע ועשרות מליוני הספרים והמאמרים שנשרפו).
מהו עיקרון השרידות? את התשובה לשאלה הזאת אני מוצא אצל מילשטיין:
"לעיקרון הנטרול-שרידות, יש מעמד אפריורי במציאות ובלעדיו לא היה נמצא דבר; לפיכך עיקרון זה גם צרוב בכל תודעה לרבות בתודעת האדם". אם שמתם לב, בתוך מילות מילשטיין, השתרבבה מילה אחת קטנה והתחברה לה עם כותרת "עיקרון השרידות" וכאילו היא בת בית... אמור מעתה: "עיקרון
הנטרול והשרידות" - לא השרידות לבד.
ולעטי האישי. אני אוהב פשטות... אני בורח אל חיק הפשטות כאשר מרגיש אני מאוים ואף כאשר אני מבקש לאיים על מישהו ועל דעתו המסובכת... הייתי רוצה לספק בהזדמנות זו חולשה אישית שתקפה אותי מאז שהכרתי את מילשטיין ונכנעתי לה וגם השלמתי איתה: אינני יכול לכתוב ולהתייחס להגיגי מילשטיין מבלי לקשט את התייחסותי בביקורת, פעם נוקבת ופעם ארסית... אני רואה את השם מילשטיין ועצב הביקורת מתחיל לפמפם... זו חולשה לכל הדעות, וכנראה גם מילשטיין השלים עם חולשתי זו ופיתח לו מנגנון עזר להתמודדות איתה: לברור מסך הביקורות את היפות והמחמיאות, ולחלופין להתעלם מהסוררות האחרות...
נפתח במנה הזאת להיום: ד"ר מילשטיין איש פשוט הוא, ובזאת מתגלמת עוצמתו הנפשית, אך את ההישג הכביר הזה מקלקל הוא בעצמו, כאשר הוא מבקש לתרגם ולהעביר את הישגיו האינטלקטואלים אל הדף: הוא מסבך את הפשוט במטרה להעניק לו נופך מדעי-אינטלקטואלי... הוא משתמש במושגים ובמונחים לטיניים ולועזיים - היכן שניתן פשוט להשתמש במושגים עבריים יפים ומובנים ונאים ומעל לכל מקובלים. כך הוא נוהג עם שרידת רעיונותיו, הגיגיו, עקרונותיו ופרדיגמותיו הרשמיים. קשה להשתחרר מהתחושה הזאת: מילשטיין המוטרד ממעמדו האקדמאי (מהחרמתו האקדמאית שיזמה קבוצה אקדמאית אפלה), מנטרל את האיום הזה בעזרת ניסוחים אקדמאים מסובכים - שיזכירו למי ששכח כי הוא בנה הביולוגי של האקדמיה... כך הוא הציג את חוק השרידות שלו, וכך הציג רעיונות אחרים. לא כך מילשטיין בחדרי חדרים ובמיילים בתפוצה משפחתית; שם הוא מתנסח באופן אנושי ובפשטות שווה לכל נפש, כי שם במחיצתנו לא מרגיש מאוים כנראה, ובלית ברירה אני יורה לעצמי ברגליים!
לא כן עבדכם כותב השורות נוהג. אני מנסה לנוס אל חיק הפשטות כאשר הנושא הוא רם ומסובך... אני מתמודד עימו דרך הפשַטַתו, וכך הייתי רוצה להתמודד עם הנושא העכשווי. עיקרון השרידות שפיתח ד"ר מילשטיין מתיימר להסביר כל פעולה ותופעה ביקום, לא פחות ואף יותר: החוק הזה מתיימר אף להסביר את מוצאה של כל תופעת התנגדות טבעית או מלאכותית הנצפית ביקום. ובמילים פשוטות כהבטחתי: אחד העיקרים הבסיסיים של חוק השרידות הוא נטרול איומים; היינו, אינני יכול להתקיים אם איני מנטרל את האיום עליי, והעובדה שאני קיים מצביעה על מידת ההתמודדות המוצלחת שלי עם נטרול האיומים עליי. אמרתי "מידת ההתמודדות המוצלחת"- משמע: אני מצליח פחות או יותר במשימת סילוק האיומים עליי, יום עסל יום בסל... מכאן ניתן להתחקות אחר סיפור השרידות שלי ביקום, ואם נצייר את הסיפור הזה בקו גראפי - נבין מדוע הקו הזה תלול הוא, פעם למטה ופעם למעלה...
מצד שני, לא רק מאיימים עליי מכל עבר ביקום, גם אני מאיים על כל המערכות הסובבות אותי ביקום! עצם קיומי מאשר את העובדה הזאת: קיים - משמע מאיים; וכאמור גם מאויים! אני כמערכת מאיים על כל שאר המערכות ביקום, ובד בבד מאוים מידי אותן המערכות; כל מערכת הנמצאת ביקום שותפה היא למעמד שלי: מאיימת ומאויימת בו בזמן.
המים טעימים. מדוע? אף אחד לא יודע, כן אנחנו יודעים ומרגישים וטועמים: מים טעימים. אל המים הטעימים נולדנו. עיקרון השרידות, לדידינו, יותר מופשט מהמים הטעימים. זאת האמת המופשטת - לא כי מילשטיין אמר אותה, אלא כי נולדנו אל עיקרון השרידות הזה: להתקיים משמע לשרוד, ולשרוד משמע לנטרל כל איום הסובב אותנו.
כאשר יגלה מילשטיין את רמת הפשטות של העיקרון שפיתח, הוא יוותר מרצון על תואר "מפתח" או "ממציא"... כי ההמצאה או הפיתוח הזה, כאמור, שווים לתגלית המים הטעימים ואף מופשטים המנה... ישנו כאן ניסיון לתיאור ציורי כמובן, ואני מנסה בזאת, ד"ר מילשטיין, להרים את קרן התגלית שלך אל רובד המופשט שלי...
תגלית מופשטת ברמה כזו חייבת להיות עמידה בכל תנאי ומקום; זהו החוק הנלווה והנגזר ממנה... זהו חוק הטבע, ד"ר מילשטיין. קיימת מוסכמה למשל אודות תאוריות, תגליות, חוקים מדעיים ותורות... מוסכמה זו אומרת, שתיאוריה או חוק שרירים הם וקיימים- כל עוד לא באה תאוריה אחרת או חוק אחר להפריך אותם... זה נכון אפילו לחוקים הנשענים על משענת מתמטית, כימית או פיזיולוגית... איך פנה מובארק פעם לערפאת: כול כלב ביג'י יומו - ובשפה המדעית: כל תיאוריה והמפריך שלה...
לא כך התאוריה שלך אודות עיקרון השרידות, כי המדובר כאן במפתח לתאוריות - לא בתאוריה בפני עצמה. ניתן איפוא לפתח ע"פ עיקרון השרידות- תאוריות וחוקים ותורות, זאת כי יש לנו כאן עסק עם הטבע בכבודו ובעצמו- לא עם התורות הנגזרות ממנו גם לא עם התאוריות המסבירות אותו; זו היא הרמה של התגלית שלך, ד"ר מילשטיין, וברמה הזאת בגדת!
כן כן הטלתי פצצה! הבה נראה איפוא את עוצמתה ולאחר מכן, אם תתנהג טוב, אפרק אותה.
נניח שמונח לנו על השולחן חוק מסוים, ובא מישהו עם תאוריה נגדית והפריך אותו. במקרה הזה, המדען או החוקר בעל התאוריה המופרכת- מקבל מייד את ההפרכה ומאמץ אותה, או לחלופין מפריך את ההפרכה ודוחה אותה, תלוי בתקינות ההפרכה וכוחה. אלה הן שתי האפשרויות היחידות העומדות בפני מי שנקלע לזירה מדעית כזו.
אולם אם המדובר ב"מופשטת" כדוגמת המופשטת שנקראה ע"י מילשטיין "עיקרון הנטרול והשרידות", אזי האפשרויות השתיים שעמדו בפני החוקר שלנו לעיל מצטמקות כאן לכדי אפשרות אחת ויחידה: הוא, החוקר, תופס את "ההפרכה" הזאת ביד, מביא אותה הביתה אל המשפחה "המופשטת" שלו, ומאמץ אותה כבת בית. שם, באווירה המשפחתית החמה, יש לו את כל הזמן שבעולם בשביל לתמרן ולראות כיצד מכניסים את החברה החדשה לחיק המשפחה במטרה שתחיה תחת שרביט המשפחה המופשטת.
במילים אחרות, אין ולא קיימת "הפרכה" ל"מופשטת", יש הסבר להפרכה שבדרך כלל ההסבר הזה בא לגלות עוד אופקים נסתרים של המופשטת ולהרחיב את תחומיה; ההפרכה, איפוא, מצביעה על עוד אפיקים נסתרים הקשורים במופשטת שלא היו ידועים לנו עד עכשיו. נכון להגיד כי "ההפרכה" בפני עצמה אינה מצביעה בהכרח על האפיק/הערוץ הנסתר של המופשטת שלנו, אלא מייצרת בדרכה שלה את אפקט צליל הפעמון שבא להעיר אותנו מתרדמה אינטלקטואלית שהאחראי לה לרוב הוא מחסור במידע שבידינו, או חוסר ידע בעיבוד אותו המידע, וכך במהלך התרדמה הזאת - תהיה סיבתה אשר תהיה - איבדנו קשר עם האפיק/הערוץ הזה. לפעמים, יש בכוחו של צליל הפעמון הזה להצביע בוודאות על השביל בו נמצא המידע החסר שלנו אודות המופשטת, ולפעמים הוא רק מורה לנו על כיוון ללא סימנים מובהקים - תלוי בעוצמת הצליל ובאיכות הפעמון; במילים אחרות, תלוי במהות ההפרכה העומדת בפנינו ובטיבה.
לפני כחודש, ב-11.01.2006 באתר שלך- תחת הכותרת: "בעיית השרידות של חוק השרידות" (גם הכותרת הזו הלכה לאיבוד באחת ממלחמות העולם), הצבתי לך אתגר בצורת "הפרכה" לחוק השרידות ולא עמדת בו! ולדידי לא השכלת לנצל את "ההפרכה" הזו או לא הצלחת לעמוד על טיבה, וכתוצאה מזאת, ואולי כהמשך טבעי לזאת, לא הצלחת לשאוב ממנה שום סימן-דרך מובהק אודות האפיקים הנוספים (הנסתרים) הקשורים במופשטת שלך שההפרכה באה להצביע עליהם. אני מדבר, ד"ר מילשטיין, על "ההפרכה" שהצבתי לך ב-11.01.2006, והצגתיה לפניך באופנה המופשט ביותר - משמע שהרמתי לך את צלצול הפעמון אל הווליום הגבוה ביותר, ולדאבוני לא שמעת שום צלצול ושום פעמון, ואולי איחרת לשיעור... הוא אשר פניתי אליך לעיל בלשון ציורית של "בגידה"!
וזהו נוסח ההפרכה המקורי כפי שהופנה אליך על-ידי (לשמחתי שמרתי את הנוסח בדיסק הקשיח ולא סמכתי על קישורי גלובל...):
"אחד העיקרים של חוק השרידות הוא נטרול איומים, היינו להתקיים משמע לשרוד, ולשרוד משמע לנטרל כל איום הסובב אותך. וכפי שלימדת אותנו ד"ר מילשטיין, רק המידע הוא בלתי מאוים וכל השאר מאוים... במילים אחרות, שרידותי תלויה במידת הצלחתי בנטרול כל המערכות המאיימות עליי ואין מערכת שלא מאיימת עליי, כי אני בעצם קיומי מאיים על כל שאר המערכות, ולכן אני "מבין" את איומם "ההדדי" כלפיי... בשורות שלעיל שניסיתי דרכן להעמיק טיפה אל מדרוני חוק השרידות, ניתן לאתר סתירה עצמית, או אם תרצה גול עצמי... במילים אחרות: שרידותך תלויה במידת הצלחתך בנטרול איומי המערכות מסביבך, ושרידות המערכות הסובבות אותך תלויה במידת הצלחתן לנטרול האיום שלך עליהן; והשאלה הגדולה שאני מבקש שתענה לי עליה היא: איך אני יוצא מזה! הרי אם אצליח במשימתי לשרוד - אני אמור לנטרל את כל המערכות סביבי עד להצלחה המקסימלית שמשמעותה "התיאורטית" היא להישאר לבד ביקום ללא שום מערכת סביבי. זוהי ההצלחה התיאורטית שאני אמור לשאוף אליה אך גם בזאת אני מוצא סתירה עצמית, כי הרי אני יורה לעצמי ברגליים אם אני מגיע לתוצאה הזו: איך אני יכול לממש את שרידותי לבד ביקום? התוכל לחשוב על תשובה כלשהי בנדון, ד"ר מילשטיין?" וזהו נוסח תשובת מילשטיין ל-"הפרכה-הסתירה", ותודה לאל ששמרתי את נוסח תשובתו בקשיח ולא סמכתי על הקישורים המפוקפקים של גלובל...
"אלברט ידידי, להלן תשובתי: אין פתרון מושלם לבעיית השרידות ולדיאלקטיקה 'הבומרנגית' שהיא יוצרת. הסתירה הדיאלקטית שעליה הצבעת, אלברט, תביא בסופו של דבר לקץ החיים ועל כך עמדתי בספרי "קץ החיים" שיצא לאור שלוש שנים אחרי "עיקרון השרידות". הדבר מודגם בצורה פשוטה מאוד בחיי אדם: הרפואה המודרנית ביותר, גם זאת המוענקת היום לאריאל שרון, אינה יכולה למנוע את המוות וכמה ליקויים לפני המוות. ובכן, במה הועילו חכמים בתקנתם: במקרה של חיי אדם אנחנו מבקשים להאריך אותם עד כמה שאפשר בלא מחלות ובלא נכויות עד כמה שניתן. אותם דברים אמורים בשאר המערכות. וכדי לא להיקלע להשמדה עצמית בתהליך נטרול האיומים כפי המשתמע מן הניתוח המבריק שלך, אנחנו לוקחים סיכונים והימורים. פיתוח תיאוריה מלאה של שרידות תאפשר לנו לצמצם את הסיכונים אך לא לבטלם" ובכן ידידי ד"ר מילשטיין, אין ולא קיימת "הפרעה" או "הפרכה" או "סתירה" ל"מופשטת", ברמת המופשטת הנקראת על ידך "עיקרון הנטרול והשרידות", אולם בתשובתך, ד"ר מילשטיין, הודית בקיום ההפרכה-הסתירה הזאת וחתמת על ההודאה הזאת בכתב ידך ובנוכחות עדים רבים, וזוהי הבגידה בהתגלמותה ד"ר מילשטיין! היא מונחת לפניך בתשובה שכתכת בכתב ידך לעיל.
להלן כתב הגנה שנכתב על-ידי לבגידת מילשטיין (איזה כיף שנשמר בקשיח שלי).
רבותיי וגבירותיי, חבר המושבעים הנכבדים,