אחד המועדים היותר משונים שיש לנו בלוח השנה הוא ל"ג בעומר. אומנם בהלכה מוזכר היום הזה כיום שיש להרבות בו קצת שמחה, אך לא הסבירו מהו מקור שמחה זו ומה ההצדקה לה.
האמת היא, שאנו נדרשים למקורות מאוד לא-שגרתיים כדי למצוא הצדקה לשמחת ל"ג בעומר. חכמי הקבלה הסבירו את שמחת ל"ג בעומר ביום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, שספר הזוהר הקדוש, לפחות לפי חלק מהמסורות, מיוחס לו. מאחר שר' שמעון גילה בעולם תורה חדשה, היא תורת הסוד, נקבע יום פטירתו החל ב-י"ח באייר ליום של שמחה.
מעבר לשאלה ממתי יום הפטירה הופך מיום אבל ותענית ליום של שמחה והילולה, במקרה של רשב"י השאלה אפילו גדולה עוד יותר. אחת העובדות הידועות לגבי ר' שמעון בר יוחאי היא, שברוב מוחלט של המחלוקות שהוא חולק בהן, ההלכה לא נקבעה על פיו. דווקא משום כך מוזר שפטירתו של רשב"י, שנדחה כמעט כליל מעולם ההלכה, הפכה למועד חשוב. דבר זה בא לידי ביטוי גם בהתייחסות האנמית של עולם ההלכה לל"ג בעומר, במיוחד בהשוואה לעולם הקבלה והפנימיות ששופכת על יום זה אור בכמויות לא רגילות.
יש אמיתות נוספות כמדומני שמקרה מיוחד זה של רשב"י ול"ג בעומר בא ללמדנו כלל חשוב. נדמה לנו פעמים רבות שההלכה והחוקים הדתיים הם חזות הכל. אומנם להלכה משקל מכריע בחיים היהודיים ויש לנהוג כפי שנקבע, אולם ברובד פנימי יותר ישנן גם אמיתות נוספות.
ביטוי לכך מצוי גם במדרש המספר על הקב"ה שרצה לברוא את העולם במידת הדין - עולם של חוקים מוחלטים שאין אפשרות לסטות מהם. אולם כיוון שראה שאין העולם מתקיים, בא ושיתף גם את מידת הרחמים. אנו חיים בעולם מעשי שבו יש לנהוג בדרכים מאוד מסוימות, אולם אין הדבר אומר שאנו מפסיקים להתייחס אל הפנים והעומק.
יום פטירתו של רשב"י הוא יום שמחתו. בעולם הזה, שממנו הוא הסתלק, עמדתו לרוב לא התקבלה. היא נדחתה לרוב משום שלא ניתן היה להגשימה במציאות. ר' שמעון היה אדם טוטאלי. הוא אדם שחולם על מציאות אוטופית שלרוב לא מתקיימת תחת השמש.
ל"ג בעומר הוא יום שמחתו, כי בעולם האמת שאליו הוא עבר, עמדתו כן מתקיימת. רשב"י רואה את הדברים באופן היותר פנימי ונכון, אולם מאחר שאי-אפשר לנהוג כך כאן בעולם הזה, הפמליה של מעלה היא זו שמחכה ושמחה לבואו. נמצא שביום פטירתו של רשב"י אנו מקבלים מבט חדש על המציאות; מבט של הכרה מדויקת יותר, הרואה מעבר לעיניים ומעבר לטראגיות של המוות.
האדמו"ר מצאנז היה נוהג לומר, כי יום כיפור הוא כמעט כמו יום הפורים, ויום הפורים הוא כמעט כמו ל"ג בעומר. ביום כיפור אנו מבקשים מחילה מצד הדין. אנו מכירים בחטא ומבקשים לעוזבו. בפורים אנו מבקשים תשובה אחרת, כזו שטוענת, כי מלכתחילה גם החטא לא היה מתוך כוונה ורצינות. ראייה שכזו מזכירה את ל"ג בעומר, ואת הפנימיות העמוקה שבה הכל טוב, ללא פחד וללא צורך בתשובה מצד הדין. הכל מתבהר והנקודה הפנימית הטובה מתגלה מאליה.
המון העם ופשוטיו את ל"ג בעומר חוגגים המון העם ופשוטיו, יותר מאשר הלמדנים. זהו יום שמרומם גם את הפשוטים בעם, באמצעות הסרת המדרגות הקבועות במציאות וקירובנו אל הפנימיות והמהות של כל נשמה ונשמה בעולם.
הפער בין העולם ההלכתי שלא מבין את מהותו של היום הזה ולא מוצא לו סיבה, אל מול הספרות החסידית שהעמידה את ל"ג בעומר מעל יום הכיפורים וחג הפורים, הוא גם הפער שקיים בדמותו של רשב"י. רשב"י לא מתקבל במציאות ההלכתית הנגלית, מכיוון שהוא לא שייך לעולם הזה. בעולם הפנימי, לעומת זאת, הוא נמצא במקום הגבוה ביותר כמייסדה של כל תורת הסוד והקבלה.
ל"ג בעומר חל בחודש אייר שכולו חגים שהתחדשו בדורנו. חלקים בעולם ההלכתי לא מסוגלים ולפעמים לא תמיד רוצים להכיל את נקודת המוצא של החגים הלאומיים. הם טוענים כי התנועה הציונית, הקמת המדינה החילונית, הבניין החילוני בארץ, הם ביטוי חיצוני לתהליכים קשים ואפילו נוראיים מבחינה הלכתית. נמצא שאי-אפשר לחגוג באמת את ל"ג בעומר, מבלי לחגוג את יום העצמאות ואת יום ירושלים. כדי לחגוג את כל המועדים הללו, צריכים ראייה אחרת, פנימית, כמו זו שהייתה לרשב"י.
