לפני כשמונה שנים סיפר לי חבר קרוב את הסיפור הבא. באותה תקופה הוא שקל להחליף מקום עבודה, ונתקל במודעת דרושים שפורסמה על-ידי חברת השמה כלשהי לתפקיד ניהולי בכיר. בהיותו בוגר שני תארים בהצטיינות ומצויד בשאר הכישורים הנדרשים שלח קו"ח, ואכן זומן לראיון.
חברת ההשמה מצאה אותו מתאים, ונאמר לו שמדובר בגוף הנקרא "עמיתים" אשר הוקם על-ידי משרד האוצר לריכוז הטיפול בקרנות הפנסיה הוותיקות. נקבע לו ראיון עם מנכ"לית הגוף החדש – בוגרת משרד האוצר בשם יעל אנדורן. כאן המקום לציין שהחבר הנ"ל ניחן ביכולות בינאישיות גבוהות וביכולת ניסוח מרשימה בעל-פה ובכתב. ועוד משהו, הוא חרדי.
במועד שנקבע הוא הגיע לראיון והופנה לחדרה של המנכ"ל. הוא צפה מראש את הבאות, ולכן נכנס כשתיקו מוחזק ביד ימין בניסיון למנוע את התקרית, אבל זה לא עזר. גב' אנדורן הושיטה לו את ידה כדבר שבשיגרה, והוא נאלץ להסביר במבוכה שמטעמי דת איננו לוחץ ידי נשים. היא בהתה בו לרגע בהפתעה ואז התעשתה ועברה לראיון עצמו. אלא שמהר מאוד הוא הבין שהעניין אבוד.
היא שאלה מספר שאלות כלליות ואז סיימה באומרה: אנחנו נודיע לך בקרוב. כפי שהניח מראש, הם לא הודיעו לו כלום. הם פשוט נעלמו. יכול מאוד להיות שליעל אנדורן אין שום דבר נגד חרדים, אבל בינינו, מי צריך במשרד הצמוד אליו חייזר? אולי הוא ידרוש שני מטבחים לחלבי ובשרי, אולי הוא יפתח כל ישיבת צוות בתקיעת שופר? לך תדע למה החרדים האלה מסוגלים.
מכים בחרדים נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי על מינויה למנכ"ל משרד האוצר. אני נוטה להאמין ל
יאיר לפיד שהוא לא שונא חרדים. אבל מהתנהלותו ברור שהוא מנוכר ואטום למנטליות ולצרכים שלהם. מבחינתו הם מגזר דחוי ומוזר שניתן לזכות על גבו בנקודות פוליטיות ועל הדרך לקושש כמה שקלים לסתימת החור בתקציב המדינה.
אפשר להבין שמנקודת מבטו של לפיד יש צורך להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הציבור החרדי לבין החברה החילונית, אבל בלתי מתקבל על הדעת לעשות זאת ללא כל הידברות מוקדמת וללא לימוד יסודי של הנושא. בנושאי חינוך לדוגמה, למרות שלפיד דיבר מראש על רפורמה בבחינות הבגרות, הוא לא דרש להכניס להסכם הקואליציוני סעיפים מוגדרים. היה ברור לו שעל נציגיו ללמוד את הנושא ורק לאחר מכן לגבש תוכנית פרטנית. אבל בנושא החרדי לעומת זאת הוא מומחה ויודע כל, בעת שספק בעיניי אם צבר בכל ימי חייו עשר שעות שיחה אישית עם חרדים (מצטער, דב ליפמן לא נחשב).
זאת ועוד, מבט מקרוב על כל ההסכמות הקואליציוניות בענייני חרדים מגלה תוכנית פעולה פשוטה - להכות בהם בכיס בכל סעיף אפשרי, גבוה יותר, מהר יותר, חזק יותר. ברור שלפיד מנסה להכריח אותם לצאת לעבוד, אבל אפילו לשיטתו, מה יהיה עם כל אותם אברכים בגילאי 45 פלוס שכבר "איחרו את הרכבת"? מצד אחד הם כבר לא מסוגלים לרכוש השכלה מקצועית, ומצד שני מקצצים להם בקצבאות השונות ושכר הלימוד שהם משלמים במוסדות הלימוד יתייקר עקב הפחתת התקצוב הממשלתי. האם רוצים להרעיב את הילדים שלהם?
ומה עם צעדים משלימים שיוודאו שחרדים שרכשו השכלה אקדמית לא יישארו בחוץ רק כי המראיינת לא יודעת שהם לא לוחצים ידי נשים אבל זה לא מפריע להם ליצור יחסי אנוש מעולים עם סביבתם ולהצטיין בעבודה? בשנים האחרונות סיימו המוני חרדים - גברים ונשים - תארים אקדמיים במשפטים, במנהל עסקים ועוד. אני מציע ללפיד לבדוק כמה מהם נקלטו במשרדי הממשלה. אגב, הוא ימצא שם לעומת זאת לא מעט ערבים, כאלה שבגיל 18 במקום להתגייס הלכו לאוניברסיטה (לעיתים בעזרת הקלות בתנאי הסף) והתקבלו לעבודה על בסיס "אפליה מתקנת".
עוד קצת צביעות בקיצור, יש לנו שר אוצר שמוטרד מאוד בעניין הדירות שרוצה ריקי כהן מחדרה לרכוש לילדיה, אבל אדיש לגמרי ללחם שרוצה רבקה כהנוביץ מבני ברק לקנות לילדיה.
והערה לסיום. התרגלנו לצביעות במנות גדושות. לכן לא נדהמתי כשלפיד דיבר על אימהות לחיילים שלא ישנות בלילה, בעוד אמו ישנה היטב ביודעה שהוא מוגן במערכת "במחנה" ובונה לעצמו את עתידו התקשורתי. אבל התניית תקציבים בלימודי ליבה? מי צריך לימודי ליבה אם אפשר להיות שר אוצר בלי תעודת בגרות?
