בזוהר הקדוש פרשת בהעלותך קכ"ב מובא: מפסח שני שבעה ימים אחרי כן שערי שמים פתוחים ומאחרי השבעה ימים נסגרים שערי שמיים. הרב בעל הדברי חיים מצאנז הגדול, לדעתו השבעה ימים שאחרי חג שני של פסח לא יאמר בהם תחנון.
הנה נתעמק ונתבונן במהות ובגודל המיוחדות של ימים אלו, לכל אחד מאיתנו יש מטען בלב של כאב, צער, מי בענייני פרנסה, מי בענייני בריאות, מי בכל עניין ועניין, ומתפללים, מייחלים ומבקשים מבורא עולם שיאמר די לצרותינו, אך מרגישים שיש קיר חוסם בינינו לבין הקב"ה אשר מונע מהתפילות לעלות מעלה ולא נענות בקשותינו. אך ימים אלו, הזוהר הקדוש מגלה לנו, שערי שמים פתוחים, ומי שיודע לנצל את השבעה ימים האלו אשר יש בהם ימים קדושים ומיוחדים, זוכה.
היום יומא דהילולא של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס. שבת קודש הבאה עלינו לטובה, יש בה יסוד גדול של פרנסה ועל-ידי השתדלות ותפילות חזקות ייפתחו שערי הפרנסה. ובמוצאי שבת קודש יומא דהילולא של המאור הגדול רבי שמעון בר יוחאי. ובוודאי יכול כל אחד ואחד להשיג את העיקר ולחדד בדעתו ונפשו את בקשותיו והשתוקקותו להקב"ה כאשר השמים פתוחים ולא יאבד האדם את זמנו לריק.
הצד החלש של החולשות וידוע המעשה במלך גדול אשר באחד הימים נקלע לסכנת חיים וחמישה אנשים סיכנו את חייהם והצילו אותו ממוות. ודאי המלך הרגיש מחויב לאותם אנשים וקרא להם לבוא לארמונו ואז הודיע להם שהוא נותן להם יום מסוים שיכולים הם להיכנס לבית האוצרות שלו ולקחת כל מה שעולה לרוחם וכל מה שיכולים לקחת. האנשים שמחו שמחה גדולה אך השרים והיועצים הצטערו, מדוע ולמה יגעו ברכוש המלך, ברכוש המדינה, אך את גזרת המלך אין להשיב והיום המסוים הלך והתקרב.
אחד מהיועצים היה חכם גדול וטיכס עצה איך לא יגעו באוצר המלך ולכן הלך ובירר על אותם האנשים מה החולשות שלהם, מה הם אוהבים. על אחד מצא שהוא בעל תאווה לאכילה ואוהב לאכול מטעמים, על השני שהוא אוהב נגינה וכן על כל אחד ואחד. והנה ביום המיועד אותו יועץ הכין כל מטעמי עולם בבית האוצרות, וכאשר נכנס האדם בעל חולשות האכילה במקום לקחת מאוצרות המלך הסתובב משולחן לשולחן, אכל דבר זה וחזר לשולחן אחר לאכול דבר אחר, וכך חלף ועבר כל היום המיועד ללקיחת כסף מהאוצר באכילה. כיוון שהגיע הלילה, אמרו לו חלף עבר היום, סיימת עם הבטחת המלך באכילה ולא בלקיחת ממון. וכך האדם השני, כל היום עבר בשמיעת נעימות ומנגינות עד סיום היום בלי לקיחת מאומה. רק אחד היה חכם וניצל את היום לקחת מהארמון ולא התפתה לכל הפיתויים שהיו בארמון.
כך האדם, יש לנו זמנים מיוחדים, זמנים קדושים, אשר "הביאני המלך חדריו", אנחנו נכנסים לתוך חדרי המלך, שערי שמים פתוחים והיצר רואה ובודק את החולשות של כל אחד ואחד, ובאותן חולשות מאבד את הזמן של האדם, אחד בתאווה, אחד בדמיונות, אחד במחלוקת, כל אחד במה שהחולשה שלו גדולה וחזקה, אך בינתיים הדלת של הארמון נסגרת והעיקר חסר, ואולי יישאר לאדם הדמיון ביד ולא מעבר לזה.
עשית טוב? בסוף תגמולך יהיה טוב הנה יום קדוש זה פסח שני נתעמק מה המיוחדות שבו. באים אנשים אל משה רבינו ואומרים לו: משה רבינו, יש לנו צער גדול, אנחנו עשינו מצוה, טיפלנו במתים ולכן היינו טמאים וטומאת המת גורמת לאדם שאסור לאכול קרבן פסח, ולמה בגלל מעשה טוב שעשינו נינזק וניענש?
אנחנו רואים פה דבר מפחיד אשר צריכים לחזק בנפשנו. פסח עבר לפני 30 יום, הקב"ה משנה הכל ולמען שלא יצא בעל מעשים טובים ניזוק, הקב"ה לכבודם בורא עוד פסח, משנה את הכל, שמי שעשה דבר טוב לא ייצא ניזוק. צריכים לדעת יסוד גדול בחיים, אין מציאות שאדם יעשה טוב וייצא לו רע מהטוב שעשה. וזה מה שפסח שני מלמד אותנו, ולכן הכוח של היום הזה גדול. ישנם אנשים אשר יש להם משקעים וכאבי לב קשים על אכזבות מידידים, חברים וכולי, אך פה היום הזה הסמל שלו: מי שעשה טוב לא יינזק, בסוף סדרי מעשה בראשית ישתנו, ובעל הטוב יקבל טוב.
גם אם אתה צודק, התפלל אך עוד דבר לומדים מפסח שני. כאשר עמדו טמאי המת לפני משה, אומר להם משה רבינו: "עמדו ואשמע". והגמרא במסכת ברכות דורשת שאין עמידה אלא תפילה. משה אומר להם, אפילו שאתם צודקים והצדק איתכם ואתם רציתם רק לעשות טוב אך עימדו, צריך להתפלל, ורק על-ידי תפילה וישמע הקב"ה, ישמע את בקשתכם ויעזור לכם. לפעמים האדם מרגיש שהצדק איתו, שנעשה לו עוול, הוא עוצר מתפילה, נפגע מבורא עולם ומחכה לו שיסדר לו את מה שהוא חושב שמגיע לו. זוהי טעות. גם אם אתה צודק, אתה צריך לעמוד ולהתפלל להקב"ה ולבקש, כי בלי תפילה אי-אפשר להשיג כלום.
ועוד מלמד אותנו משה רבינו, כשהאדם בסערת נפש, אי-אפשר להשיג הרבה. אותם אנשים היו בסערת נפש גדולה. משה רבינו אומר להם עימדו, תעצרו מהסערת נפש ותשמעו מה ה' אומר. ונחזק עצמנו בימים אלו ונעלה מעל כל משקעי הנפש ואת החסרונות נבנה ליתרונות וכך נעלה ונזכה לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים.