טוב עשתה המערכת הפוליטית כאשר אמרה לעסקנים החרדיים "תצאו בחוץ" מהממשלה. כי האינטרסים שלהם פעלו בניגוד לאינטרסים של האוכלוסיה אותה הם אמורים לייצג. שעה שעל המגזר החרדי להשתלב לשאר החברה, העסקנים מעוניינים בבידודו.
אך בו-זמנית אלה שסילקו את הח"כים של שס ויהדות התורה מהקואליציה, התחייבו לייצג גם את הבוחרים של שתי הסיעות האלה, ותיאורים מהסוג כמו שהשמיע היום סגן שר האוצר
מיקי לוי לא מעידים על הבנת המשימה ואינם מעידים על כך שהם התכוונו לעשות זאת. אני מבין לליבו של מיקי לוי - יש לו בטן מלאה על החרדים. בהיותו מפקד מחוז ירושלים הוא בילה שבתות לא מעטות ברחוב בר-אילן בבירה בהתמודדות עם ההמון שחסם כבישים וזרק אבנים לעבר המכוניות של אלה שבתורם ניסו להתגרות במנהגים של תושבי הרחוב. אז לוי ספג ביקורת קשה (ולא מוצדקת) מצד התקשורת. ייתכן שזה פגע בסיכוייו להתמנות למפכ"ל. ייתכן.
אני מבין את מיקי לוי, אך אינו מצדיק את ההתבטאות האומללה שלו. הוא בעצמו קלט זאת והתנצל. ואין צורך גם להמשיך ולמתוח ביקורת על החרדים. בדרך כלל כשמגזר שלם מתנהג לא כמצופה ,האשמה חלקה גם על המדינה כי לטנגו דרושים שניים.
על הטעויות של החרדים דיברנו הרבה, חייבים להזכיר גם את חלקן של הממשלות לדורותיהן בעסק הביש הזה. ברור לכול שההחלטה לא לאפשר לחרדים שלא משרתים בצבא גם לצאת לעבודה - לא חכמה. אני רואה בזה נקמנות לשמה שהזיקה במשך יובל לשני הצדדים.
אם אנחנו באמת רוצים לשלב את החרדים בחברה יש מייד לאפשר להם לעבוד ללא שום חשש שיגויסו לצבא. המדינה כרגע כלל לא צריכה דיוויזיות נוספות כי אין באופק מלחמה שבה יפגשו בשדות הקרב צבאות משני צדדים. בואו נתקדם פרה-פרה. צעד נוסף הוא להסיר את האיום לשלול הקצבה מאלה שיוצאים לעבוד. זה נשמה הזוי - אבל רק לכאורה. לו אני הייתי במשרד האוצר הייתי מחליט שבשלב הראשון לא שוללים קצבה מהחרדים שיוצאים לעבודה. ממילא המדינה נותנת מענקים לאנשים שמוכנים לעבוד בתחומים מסוימים. כבר מחר הייתי מפרסם רשימה של הענפים במשק שמי שעובד בהם חרדי וחילוני כאחד, נכה, אם חד הורית, אלמנה - לא מאבד את הקצבה שמקבל נכון להיום. בבנייה, באירוח, בסיעוד, בחקלאות וכו'. ההחלטה לא תעלה למדינה גרוש. כשמס הכנסה רוצה להרוויח יותר - היא מאבדת יותר. המשק יקבל ידיים עובדות. הצעד יאפשר להתפטר מחלק נכבד של
עובדים זרים. ויש עוד צעדים מפתיעים כאלה, שיכולים להביא לשינויים דרסטיים בלי להכאיב לאנשים. זה נקרא לחשוב מחוץ לקופסה.
שמחתי לשמוע את
יאיר לפיד שהכריז לפני הבחירות שלהבדיל לאביו הוא מתכוון לחבק את החרדים. תמכתי בו כאשר הוא נזף בח"כים החרדיים במלאת הכנסת שלשום. לו היה קורא להם "טפילים" - הייתי מקבל. מגיע להם. אבל בשום פנים ואופן אין להטיח האשמות מסוג זה לאוכלוסיה שלמה. מנהיג אשר רב עם עמו הוא יכול להיות אמיץ, החלטי, חזק. חכם הוא - לא. גם אם ברגע מסוים האזרחים טועים ביחס להחלטות המנהיג - הם הגיעו למצב זה בגלל הטעויות הקודמות של המנהיגים.
להוביל לשינויים מבלי לפגוע באנשיםי אני מאחל הצלחה לשר האוצר החדש במאמציו לשנות דברים במדינה. אך לא שלם עם "ההבטחה" שלו שהשנתיים הקרובות יהיו שנים רעות שאחריהן יבואו הרבה שנים עם פרות שמנות. אני מאמין בכלל שכל רפורמה, אם היא מחושבת, לא אמורה להוריד רמת החיים של אנשים - אם אין מלחמה או אסון טבע... ואין מלחמה ואין אסון טבע. יש דרכים להוביל שינויים בלי לפגוע באנשים.
אני אגלה ללפיד סוד נוסף של מנהיגות: אצל מנהיג חכם העם לפעמים לא מודע לכך שמתרחשים שינויים - ורק בדיעבד הוא מבין מה קרה כאשר מגיע זמן לקטוף את הפירות. כלומר פחות הכרזות ויותר החלטות נכונות ונחושות.
ביחס שלנו למגזר החרדי יש לקחת בחשבון היבט נוסף. גם כאשר כל מה שעושה המשפחה מביאה לעולם ילדים ומגדלת אותם - היא תורמת תרומה לא מבוטלת לחברה. אחת המשימות הקשות בעולם הזה - להוליד ילדים ולגדלם. מול הפראיירים שעושים צבא ומילואים עומדים פראיירים (או ליתר דיוק - פראייריות) שנושאות בבטנן עובר 9 חודשים, יולדות בייסורים ומגדלות בייסורים גם כן 8-9-10 ילדים. כבר על כך הייתי נותן כסף למשפחות שמסכימות להטיל על עצמן משימה לאומית כזאת.
במדינות אירופה רבות במשך עשרות שנים (וגם ברוסיה בזמן אחרון) הילודה צונחת בקצב מצמרר עד כדי "סכנת הכחדה" של אומה כזו או אחרת; הנשים לא רוצות כאב הראש הנקרא ילדים. לא רוצות לסבול. רוצות לבלות, לכייף, ליהנות.... לכן השלטונות מפתים אותן ללדת בכול מני דרכים - כסף, מגורים, מענקים - ולא מצליחים לשכנען. ואנחנו כאן מתייחסים בבוז למשפחות ברוכות ילדים. וחבל. לא מעריכים את מה שיש לנו. לדעתי עמנו שעבר את מה שעבר במאה הקודמת חייב להגיע ב-20 השנים הקרובות לפחות ל-40 מיליון נציגים על פני הארץ. וכשנשלים את מה שאיבדנו - נתנהג כמו שאר העמים.
