כשהחלו ניצני האידיאולוגיה הציונית לבצבץ ותודעת הלאום היהודי בישרה על תחילתה של תחייה לאומית בשלהי המאה ה-19, הורגשה תחיה גם בעיסוק באישיותו של בר-כוכבא. הנרטיב הציוני העלה את דמותו על נס כלוחם חירות, והציג אותו כחוליה בשרשרת היסטורית מפוארת של מעשי גבורה בהם הוכיחו העם היהודי וגיבוריו נחישות ולחמו למען חירותו ועצמאותו הלאומית. בר-כוכבא הפך מאז לסמל המרד וילדי ישראל מציינים את זכרו בל"ג בעומר. דא עקא, הנרטיב הציוני טרח כל כך לפאר את דמותו של בר-כוכבא אבל בה בעת העלים במתכוון את כישלון המרד שאותו הוביל. נרטיב מתחרה מריץ חוגגים רבים בל"ג בעומר אל הגליל, ואלו חוגגים במירון בהילולת הרשב"י - רבי שמעון בר יוחאי.
איזה משני הנרטיבים נשען על טיעון טוב יותר, האם יש מקום להאדיר את האחד על פני זולתו או לעמת ביניהם? האם נרטיב יכול להיות "צודק", והאחר - "טועה"? טראומה לאומית תמיד מצמיחה נרטיבים שחלקם סותרים זה את זה על-רקע טראומות לאומיות צצים נרטיבים ומונחלים מיתוסים על-ידי קבוצות אידיאולוגיות אינטרסנטיות. במאה הקודמת זה בדיוק מה שהתרחש סביב מלחמת יום הכיפורים (1973), שנחוותה על-ידי הציבור בכללותו כאירוע טראומתי. אבל אידיאולוגיות של קבוצות אינטרסנטיות, כגון קברניטי צה"ל ובראשם שר הביטחון,
משה דיין, הביאו למלחמת גרסאות וליצירת נרטיבים שונים סביב מלחמת יום הכיפורים. מיתוס צה"ל ( ראו
רשימה קודמת) הונחל על-ידי שלטונות צה"ל ומפקדיו ולפיו צה"ל הביא לניצחון כאשר הפך את קרבות הבלימה לקרבות תקיפה. לעומת גרסה זאת, הציבור הרחב זכר את הכישלון, את ההפתעה, את הימים הראשונים של המלחמה ואת קרבנותיה הרבים. ועדיין, הגרסה הרשמית החזיקה מעמד שנים רבות, במקביל לגרסת הציבור בכללותו.
בדומה לכך, נרטיב בר כוכבא הפך להיות הנרטיב הרשמי. מיתוס שהנחילה התנועה הציונית,מאז המאה ה-19, שבאמצעותו מועבר מסר - האדרת תכונת הגבורה במאבק לחירות לאומית.
מחזה מוסיקלי ביידיש - 'בר-כוכבא' שמו - הציג את סיפורו של בר כוכבא שהומצא באמצע המאה ה-19 על-ידי נציגי התנועה הציונית ושימש בסיס למחזה מוסיקלי ביידיש, שהועלה על-ידי התיאטרון המודרני של
גולדפארן (ותודה
למרים קצ'נסקי). במחזה היו שזורים אלמנטים אידיאולוגיים. אלו בלטו במיוחד בנאום שנשא בר כוכבא. הנאום מבטא את מה שחש כותב המחזה והיווה השראה לאידיאולוגיה הציונית ולהקמת תנועת "חיבת ציון" שהתכנסה באופן רשמי ב-1884 בוועידת קטוביץ.
נרטיב יכול להיות "שגוי"? בעוד שהזרם הציוני אימץ את דמותו של בר כוכבא, האדיר את גבורתו ואומץ ליבו בנרטיב שיצר,ואף ציין את המרד כחוליה בשרשרת היסטורית של מאבקים לחירות לאומית, הגרסה שאמצו חוגים שומרי מצוות וחרדים סביב אותה תקופה היסטורית, שמציינים אותה בל"ג בעומר, משדרת לקחים אחרים. ראשית, חוגים אלו מציינים שבאותה עת הגיעה לקיצה מגפה שקטלה עשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא. שנית, חוגים אלו מציינים בל"ג בעומר את יום פטירתו של שמעון בר יוחאי, שהנחיל לחסידיו את ספר הזוהר ואף ציווה במותו לחגוג ביום זה את ניצחון הרוח (ותודה
לרנית אברמוביץ).
בסופו של יום, נרטיב אינו מתחפש לתיעוד היסטורי, יש המאמינים בתקפותו ויש גם כאלו שגרסתם אחרת ובה הם רוצים להאמין.
אפשר להתווכח על השאלה האם אבות הציונות פעלו נכון כשהנחילו מיתוסים לאומיים המבליטים את דמות הגיבור ומעלים אותו לגדולה, כמודל לחיקוי על-ידי כל "צבר". אך העובדות מראות שראשי התנועה הציונית העדיפו מאז ומעולם להעלות על נס גיבורים היסטוריים מהמורשת היהודית שניחנו בתכונות שראוי לחקותן. אפשר לומר שיוסף טרומפלדור שייך למודל בשל האומץ שגילה ובשל תודעת החירות שהפגין. מסר דומה עולה גם מהגרסה המעלה על נס את אומץ ליבם של המורדים ברומאים, שהתבצרו על פסגת המצדה ולא נכנעו עד סופם המר.
בימינו יודעים ילדי ישראל לספר בל"ג בעומר שהיה אדם ושמו בר כוכבא והוא היה גיבור. אין ויכוח על אומץ ליבו של בר כוכבא, כהוא מרד בגלוי נגד שלטון רומי וגזרותיה, לאחר חורבן בית שני. הנרטיב של בר כוכבא, שנעשה פופולרי בעיקר בקרב הציבור החילוני, מספר שה"גיבור" הושלך לגוב אריות, נלחם באריה ויצא כמנצח כשהוא רכוב על גב האריה . הגרסא הזאת מונצחת לדוגמה בשירו של שאול טשרניחובסקי. גם שירו של לוין קיפניס מתאר את בר כוכבא כגיבור שיש להתגאות בו ובמעשיו - איש היה בישראל - בר כוכבא שמו... הוא היה גיבור, גיבור גיבור.
