האחים המוסלמים חסרי יכולת למשול במצרים. אני מאוכזב מהם. הם נכשלו. אנו נמצאים מול קבוצה של חובבים, וברור כי הם יותר קטנים מן המשימות והיעדים הניצבים לפניהם. אני מודאג. מקווה שיצליחו. אך איני מצפה שיצליחו". (הסופר המצרי חסנין הייכל, ערוץ CBC 18.4.2013) חלפו למעלה משנתיים מפרוץ "האביב הערבי", שיש המכנים אותו "האביב המוסלמי", ואין נראים באופק סימנים כלשהם לקיומו של עידן חדש שיגשים את השאיפות שלמענן התקוממו ההמונים תוך סיכון של חייהם של רבים ואף הקרבתם. הן במצרים והן בתוניסיה, שבהן שולטים משטרים איסלאמיים אבסולוטיים, יש געגועים למשטרים שהיו, למרות מגרעותיהם. על כך אמר לפני ימים ימימה המשורר הערבי: "יש יום שממנו אתה בוכה אך כשהוא חולף, אליו אתה בוכה". מהו המצב האמיתי בתוניסיה לאחר עלייתה לשלטון של תנועת "אלנהד'ה" האיסלאמית, ומה באמת מתרחש במצרים בצל שלטונם של "האחים המוסלמים"?

• המטבע המקומי איבד כ-30 אחוז מערכו, ואזרחים נוהרים להמיר את המטבע המקומי שברשותם לדולרים - תופעה שזכתה לכינוי "דולריזציה".

• שיעורי האבטלה זינקו וממשיכים לעלות, כשבמדינות אלו אין דמי אבטלה.

• משקיעים זרים מושכים את פקדונותיהם מן הבנקים המקומיים.

• האלימות גוברת, ויש עלייה מסחררת במעשי שוד, ביזה ואונס. איסלאמיסטים הזויים מנפיקים פסקי הלכה (פתווה) המתירים הטרדה מינית ואונס בנימוק שזו הדרך להרתיע נשים מלצאת להפגנות נגד המשטר ולהרתיע את הוריהן ואת בעליהן שלא להתיר להן לצאת למרחב הציבורי.

• תיירים מדירים את רגליהם משתי מדינות אלו שעיקר הכנסותיהן מתיירות. רזרבות מטבע החוץ מתדלדלות. במצרים למשל ירדו הרזרבות מ-38 ל-14 מיליארד דולר, שיספיקו בקושי לייבוא של מצרכי יסוד למשך חודשיים.

• הדמוקרטיה המיוחלת מבוששת לבוא. האיסלאמיסטים מעוניינים בעם שאינו מדבר, אינו מוחה ואינו צוחק, חסר חוש הומור, עם שיראה על מסכי הטלוויזיה נשים בשחור, עטופות בגלימות מכף רגל ועד ראש. גם לאנלוגיה האופטימית כי "האביב הערבי" דומה ליקיצה שפקדה את מזרח אירופה בשנות ה-90' של המאה שעברה ודומה גם להתקוממות בצ'כיה ב-1968 אין יסוד. לא זו בלבד שהתקוות אינן מתגשמות, אלא גם מרחפת סכנה שארגון אל-קאעידה יתבסס, בעיקר בסוריה.

העריצות של קנאי האיסלאם חסרת מעצור

האיסלאמיסטים מניפים את הסיסמה "האיסלאם הוא הפתרון" (אלאיסלאם הוא אלחל"), המבטלת את המוטיבציה של האדם לפעול למען עתיד טוב יותר - לו ולדורות שיבואו אחריו. כי די להאמין באיסלאם ולהתפלל, והבעיות תיפתרנה מאליהן והישועה תגיע. סופר מצרי שואל: כיצד יכולה סיסמה זו למחוק חוב חיצוני של 40 מיליארד דולר? בנוסף, שתי התנועות האיסלאמיות במצרים ובתוניסיה עלו לשלטון ללא סדר יום, ללא תוכנית ברורה, ללא תוכניות לרפורמה וללא ניסיון בניהול ענייני-המדינה. עיקר נסיונם של "האחים המוסלמים" היה בניהול קרנות צדקה. הם הצטיינו בחלוקת מזון לאחר תפילות יום הששי ובהגשת עזרה בעקבות אסונות טבע. אך נסיונם בתחומים אלה אינו יכול לספק חצי מיליארד פיתות ביום ל-87 מיליון תושביה של מצרים. העריצות של קנאי האיסלאם אינה יודעת גבול. הללו מאמינים כי הם שולטים בשם האל. המנהיג הרוחני של "האחים המוסלמים", מוחמד בדיע, הכריז: "אנחנו המהפכנים האמיתיים", ובכך ביטל את מאמציהם של האחרים, כלומר את הצעירים הליברליים שביצעו את המהפכה ומתלוננים כי גנבו להם אותה מידיהם. . מורסי ואנשיו הם שחיברו את החוקה ההלכתית ללא השתתפותם של חילונים ונשים. הם חותרים להקמת מועצת-עם על טהרת האיסלאמיסטים, למינוי של תובע כללי משלהם ומפקדי צבא משלהם, והם גם הקימו תקשורת איסלאמית שבערוצי הטלוויזיה שלה הקרייניות מופיעות כשהן רעולות פנים. הדמוקרטיה עבורם היא אמצעי להגיע לשלטון, אך לא יותר מכך. וברוח זו הכריז לאחר הבחירות ב-2005 המנהיג הרוחני לשעבר של "האחים המוסלמים" מוחמד מהדי עאכיף כי "הדמוקרטיה היא כמו כפכפים: נועלים אותם כדי להגיע לבית המרחץ, וכשנכנסים פנימה - זורקים אותם". סיבה חשובה נוספת למצב העגום במדינות אלו היא ביטול תרומתן של הנשים בחברה, ברוח סיסמת האיסלאם הקיצוני "הגברים הם השולטים בנשים". פירוש הדבר הוא מחיקה של מחצית מכוחו של העם. בנוסף על כל אלה, הערבים בכלל, והאיסלאמיסטים בפרט, חיים על עברם. עברם הוא עתידם. הם ניזונים מעידן האימפריות האיסלאמיות שצמחו ושגשגו ממחצית המאה ה-7 - עידן הכיבושים והקמת האימפריה האומיית ששלטה בשליש העולם הישן - ועד למחצית המאה ה-13. משמעותם של כיבושי האיסלאם אחרי מותו של מוחמד הייתה סוציו-אקונומית בעיקרה. הכיבושים פתחו לבדווים מחוסרי הכל מן המדבר הסעודי מרחב מחיה חדש. הודות לכיבושים, הגיעו הבדווים לחופי הים התיכון, לצפון אפריקה, להודו, לחלק מסין ולחלקים האסייתיים של רוסיה. לאיסלאמיסטים של ימינו קשה לעכל את העובדה שחלפו עידני הכיבושים והאימפריות השולטות בעמים אחרים. לא זו בלבד, אלא שמרבית מדינות האיסלאם עסוקות כיום במלחמות פנימיות. זהו המצב בסוריה, תימן, עירק, סודן, לבנון, מצרים, תוניסיה ולוב - מלחמות נגד עצמם ולא נגד עמים אחרים, במטרה להשתלט עליהם ולשעבדם ולמצוא בהם מרחב מחיה כפי שהיה בעבר. התנהלות שלטונם של "האחים המוסלמים" בשנתיים האחרונות מוכיח מעל לכל ספק, שזה אינו מבשר טובות ואינו מגשים את שאיפות המורדים. הוא דומה כשתי טיפות מים לשלטון הקנאים באירן המדרדר את מצב העם במרוצת 34 שנות קיומו מדחי אל דחי. קיים רק הבדל אחד בין שני המשטרים: באירן שולט משטר שיעי ובמדינות ערב האחרות - משטר סוני. שני המשטרים מאמינים כי שלטונם הוא שלטון האל. עם פרסום תוצאות הבחירות המזוייפות לנשיאות באירן ביוני 2009, הכריז אחמדי ניג'אד כי המנהיג העליון עלי חמינאי אישר את תוצאות הבחירות, וכי מי שמתנגד לחמינאי, מתנגד לאלהים.