כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני על-ידי ראש הממשלה כדי לדון בהתפתחויות בזירה הגיאופוליטית הקרובה אלינו, במיוחד בסוריה, מהווה סימן חיובי. מוטב מאוחר מאשר אף פעם. ממשלת ישראל חייבת לדון בכובד ראש בנעשה בסוריה ולגבש מדיניות ברורה הלוקחת בחשבון את המשתנים השונים, את גורם ההפתעה, שינויים פתאומיים וכד'. יש להודות שזו אינה מלאכה לא פשוטה אך בהחלט ניתן להגיע לאופטימום.
שיתופם של אנשי מערכות המודיעין השונים בדיונים הכרחית. אלא שיש להיזהר מלחזור על אותן טעויות של העבר, ובמיוחד להסתמך על הערכתם בלבד. לגופי המודיעין בעולם אין כל אפשרות להעריך את העתיד. זו הפררוגטיבה של הדרג המדיני שמחובתו לגבש מדיניות עתידית על סמך המודיעין הקיים. תהיה זו טעות איומה אם ממשלת ישראל תדרוש הערכת מצב אסטרטגית מגורמי המודיעין. שומה על הדרג המדיני לשמוע את כל המידע המודיעיני הקיים ברגע נתון כפי שהוא משתקף בעבודת מערכות המודיעין. מכאן ואילך זו אחריותה של ממשלת ישראל לגבש את האסטרטגיה הנראית לה כטובה ביותר.
מה יקרה בסוריה, בתקופה הקרובה, הוא נעלם גדול מאוד. לטווח הארוך יותר, ברור שאסד לא יישאר על כסאו. וזו הבעיה הגדולה ביותר. לכאורה, כפי שהמערב מנסה להסביר לנו בצורה רציונאלית, הליכתו של אסד תהיה טובה למערב וממילא לישראל. יש לסייג את ההתלהבות הזו מסיבות שונות. אין שום דיווח מודיעיני גלוי או הערכה אסטרטגית מלומדת היכולות לאשש את ההשערה שהעידן שלאחר אסד יהיה טוב יותר. זו ספקולציה בלבד. למותר לציין שישנה הרבה מאוד דיסאינפורמציה שמטרותיה ברורות לכול. בגלל כל אלה המצב לאשורו איננו, לעת עתה, ברור כלל ועיקר.
אשרי המאמין הדוגמה הבאה רלוונטית לעניין: השימוש או איש השימוש בנשק כימי על-ידי אסד, כפי שדווח לאחרונה, איננו חד-משמעי, לפחות לא לכול הגורמים בעולם. יתכן גם שישנם מנהיגים המבקשים, בכוונת מכוון, להתעלם מן הדיווחים. נשיא ארה"ב איננו ממהר לגזור גזירה על סוריה ולתקוף. גם ראש ממשלת בריטניה ורמטכ"ל צבאה אינם מתלהבים, בלשון המעטה, מלתקוף בסוריה. לעומת זאת, גורמים ישראלים אלומים כן מנסים לדחוף לפעולה בסוריה.
מאיר דגן הוא אחד האישים הבולטים בישראל הסבורים שנפילת אסד תסייע לישראל. אשרי המאמין. קטונתי מול דגן אך נדמה לי שכול בר דעת מבין שקביעה כה גורפת בלתי אפשרית. אין כאן מקום להרחבה יתרה והבאת דוגמאות אשר תסתורנה את דברי דגן. די בלהזכיר מה שקרה במקומות אחרים בסביבה הרועשת והגועשת שלנו כדי להבין שהערכה גורפת לגבי מה יהיה אינה טובה יותר מאשר הימור.
די מפתה להתמסר להערכה שנפילת אסד תוביל, בהכרח, לקריסת הציר אירן-חיזבאללה-סוריה. ישנם דיווחים הקובעים שבאירן מודאגים מאוד מעתידו של אסד. כן קיימים דיווחים על היחלשות משמעותית של חיזבאללה מול הגורמים הלבנוניים בגלל השתתפות אנשיו במלחמה בסוריה. כל זאת יכול להיות נכון, בדגש על מצד המילים "יכול להיות". חסידי התפיסה הזו מנסים לאותת לנו שקריסת אסד טובה לישראל. אלא שדיווחים אחרים מתעקשים להסביר שכל הגורמים האופוזיציוניים הנלחמים נגד אסד הם פונדמנטליסטים איסלאמיים. האם יש מישהו המוכן להתחייב שבמידה וגורמי האופוזיציה ינצחו את אסד, הם יניחו לישראל ולמערב? אין ולא תהיה לעולם בטוחה כזו. רק אחרי לכתו של אסד נוכל להבין היטב לאן הרוח נושבת.
אם נחזור לדין של הקבינט בראשות ראש הממשלה, נוכל לומר שזהו סימן טוב. ישראל הרשמית חייבת להתכונן לכל התרחישים האפשריים בתקווה שלא יתגשמו. בין השורות, דווח שראש הממשלה עדיין מתלבט איזו גישה יש לאמץ מבין שתי הגישות המרכזיות של גורמים המודיעין. זה מצוין. החלטות כה גורליות לא חייבות להתקבל כלאחר יד. בינתיים יכולה ישראל לבצע פעולות כאלה ואחרות אשר יבטיחו אורך נשימה ומניעה של סכנות לישראל.
