מאז הקמתה של הממשלה החדשה אנו מתבשרים חדשות לבקרים על רפורמות שממש ישנו את חיינו. מבול הרפורמות מזכיר לי נשכחות. בילדותי הלך פעם אחר פעם לסרטו של צ'רלי צ'פלין "הדיקטאטור הגדול" . בימים האחרונים אני חש כצופה בסרט חדש "הרפורמאטור הגדול". לא פחות מעניין אבל הרבה יותר עצוב.
שר החינוך החדש הוציא הודעה לעיתונות (בשיטה החדשה של כתיבת פוסט בפייסבוק) בה שינה את לוח החופשות בבתי הספר. לא עוד יום חופשה נוסף בלג בעומר ולא עוד לימודים בימי ששי. עברו יומיים וחופשת לג בעומר המקשה על הורים שעובדים באותו יום הפכה לשלושה ימי גשר בין יום הכיפורים לסוכות כאילו בהם לא עובדים וימי השישי חזרו להיות ימי לימודים רגילים. הרפורמה מתה בטרם נולדה אך לפרק זמן קצר השר נתפס כרפורמאטור ובעיקר ידעו מיהו.
שרת הבריאות החדשה, מנהיגה ראויה, לדעתי, הודיעה , גם היא, על רפורמות . האחת בעניין משאבת הכסף הקרויה ביטוחים משלימים . ההודעה לעיתונות, אצלה במתכונת הישנה באמצעות הודעת דובר, קבעה כי לא תאפשר ריבוי ביטוחים או ליתר דיוק קבלת החזרים מיותר מביטוח רפואי אחד. חלפו יומיים ומשרד האוצר הודיעה: לא יקום ולא יהיה. בארצנו הקטנטונת אם משרד האוצר לא רוצה- לא יהיה. השרה גם החליטה שלא לחייב הכנסת פלואור למי השתייה כעיקר כדי לשמור על בריאות ילדינו. חלפו יומיים ואיגוד רופאי הילדים (יש כנראה ארגון כזה) הודיע כי הרפורמה במי השתייה תזיק לילדים ותפגע בבריאותם. עוד שרה רפורמאטרית ליום אחד.
שר האוצר החדש, אף הוא בדף הפייסבוק - המכשיר החדש להודעות לעיתונות שאינו מחייב להשיב על שאלות עיתונאים-עושה רפורמה חדשה בנמלים. שר התחבורה - רפורמאטור ידוע מהקדנציה הקודמת, שותף לכוונה. הפעם הכוונה להגביר את התחרותיות בנמלים. ראשית נזכרתי כי נתניהו כשר אוצר כבר עשה רפורמה מהפכנית בנמלים. הוא פרק את רשות הנמלים לחברות נפרדות . זו של נמל אילת, זו של חיפה וזו של אשדוד. חלפו רק שנים בודדות והתברר כי התחרותיות היחידה שקמה היא בתחום מספר חברי הדירקטוריונים בחברות החדשות ובמספר ההנהלות. המחירים לא ירדו. הנפוטיזם, אם היה, נשאר והמחירים לא ירדו.
בעיקרון, מה שטוב למדינת ענק כמו ארצות הברית לא תמיד טוב למדינה קטנה. עכשיו כאמור מודיעים על רפורמה חדשה. רציפים פרטיים כדי להגביר עוד יותר את התחרותיות. ניסיון העבר מלמד שאם תצליח היא תמוטט את הנמלים ואם תיכשל העלויות תגדלנה.
גם בענייני דתות יש שמועות על רפורמות. הראשונה מדהימה במהפכנותה תיקון החוק לבחירת רבנים ראשיים כך שתתאפשר המשך כהונתו של רב ראשי אחרי 10 שנות כהונה ואולי אפשר יהיה להחזיר לתפקיד רב אחר (באמת משכמו ומעלה) אחרי שעזב את כהונתו ועבר מזמן את גיל הפרישה. זו , כנראה, תהיה מהפכת הותיקים אחרי שהיינו עדים בבחירות האחרונות למהפכת צעירים. העיקר. הידד למהפכה.
גם בתחום הגיוס לצה"ל אנו על סיפא של רפורמה. מוצעת מתכונת שתחייב אלפי צעירים חרדים להתגייס לצבא (וטוב שכך) לפחות ל-24 חודשים. למה לא 36 חודשים כמו ילדי שלי איני מבין אך מילא. אחרי הגיוס המסיבי של חרדים, שכנראה יצליח רק בעזרת השם כי אחרת קשה לי להאמין שייושם, נמצא צבא בו חילוניים משרתים שלוש שנים. חרדים שנתיים ודתיים לאומיים רק שנה ושליש (16 חודשים - תלמידי הסדר). למה חרדי בישיבת פוניבז' שנתיים, דתי רגיל בישיבת נחלים שנה ושליש וצעירים שאינם שומרים שבת ורוצים ללמוד באוניברסיטה שלוש שנים לאלוהי הרפורמות פתרונים.
בימים האחרונים אני שטוף זיעה במשך רוב שעות היום. עד להכנת רשימה זו חשבתי שהסיבה היא השרב הכבד . פתאום הייתה לי הארה. הבנתי שתחושת הלחץ וההזעה המוגברת נובעים ממתקפת הרפורמות שהונחתה עלינו. בהולכי לישון התפללתי לקום בבקר ליום חדש , שגרתי, בלי רופרמות, שבו ממשלת ישראל חוזרת לימי בן-גוריון. עושה רבה, מדברת מעט ובונה מדינה שאין דומה לה בעולם.
