דומה כי בסטטיסטיקה כמו בסטטיסטיקה, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, שמספר ההרוגים בתאונות בשנת 2012 היה הנמוך ביותר ב-49 השנים האחרונות. ללא ספק מדובר בנקודת אור. אך עובדה היא שעדיין היו 263 הרוגים בשנה שעברה, מספר גבוה שצריך לזעזע את אמות הסיפים במדינה.
כדאי גם לשים לב למאצ'ואיזם המסוכן על הכביש. הדוח מצביע ששיעור הגברים, המעורבים בתאונות (76%), הוא יותר מפי שלושה משיעור הנשים (24%). נתון מדאיג נוסף הוא מעורבותם הגבוהה של האופנועים בתאונות, שהיא פי שניים ורבע מכלי הרכב.
השאלה היא מדוע נפקד מהדוח מקומן של המשאיות, שהן כידוע הגורם מספר אחת בתאונות הקטלניות על הכביש.
עם כל הכבוד לרפורמות במשרד התחבורה, המלחמה בתאונות הדרכים חייבת לעמוד בראש סדרי העדיפויות של המדינה, הרבה לפני סוגיית השמיים הפתוחים, כי בנפשנו הדבר. לתשומת לב השר ישראל כ"ץ.
רישיון להרוג לאחרונה שוב עלה לכותרות רצח אישה בידי איש משטרה. למרבה הצער, רצח זה מצטרף לשורה ארוכה של מקרי רצח נשים בידי מאבטחים ואנשי הגנה. אותם אנשים שתפקידם להגן על חיי אדם, מנצלים את כלי נשקם שנועד להגנה, כדי לקטול אותם.
הפעם מדובר בשוטר מתנדב. התנדבות היא ללא ספק אקט אנושי ממדרגה ראשונה, שאמור לתרום לקהילה ולחברה. אולם מקרה זה מוכיח עד כמה אין לסמוך גם על מתנדבים, במיוחד חמושים, אשר ייתכן שרוממוֹת העזרה בגרונם ורובה קטלני בידם.
ריבוי מקרי הרצח בידי אנשי אבטחה בפרט, ובידי בעלי רישיון נשיאת נשק בכלל, מצביע על מחדל חמור בתחום זה. מדוע אין נערכות בדיקות מקיפות ויסודיות לבדיקת כשירוּתם הנפשית ומידת מסוּכנוּתם לשאת נשק, החשובה לא פחות מבדיקת כשירותם הפיזית. כמה מקרי רצח ניתן היה למנוע אילו ננקט צעד זה. עד מתי דם נשים יהיה הפקר. לתשומת לב השר לביטחון פנים, שלמה אהרונוביץ'.
רבנות כהלכה לאחרונה עלתה הצעה לקַצר את זמן כהונת הרבנים הראשיים, העומד כיום על עשר שנים. לדעתי עולם הרבנות, המייצג את יהדות הארץ והתפוצות, דרוּש ליציבוּת, ולהעדר שינויים תכופים, ועל כן לא נכון לקבל את ההצעה.
יש לזכור שאין מדובר בתפקיד אופרטיבי ודינמי מאוד, בעל התפתחויות רבות, כמו הממשלה והכנסת, שם מתקבלות החלטות ונחקקים חוקים הרי גורל, דבר הדורש רענון מדֵי ארבע שנים על-פי בחירת העם, בהתאם לחוקי הדמוקרטיה.
הרבנות הראשית היא גם לא תפקיד ייצוגי בלבד, בדומה למוסד הנשיאוּת, אלא היא תפקיד אופרטיבי וייצוגי כאחת, אך במידה רבה סטטי, ולכן אין כל סיבה לקצר את משך הכהונה של רבניה. ומכאן גם האפשרות לכהן שלוש קדנציות ברציפות, בדומה לרב עמאר.
יתר על כן, דומה שחוקים פרסונליים, התפורים לגופו של איש, ולא לגופו של עניין (דוגמת חוק דרעי וחוק עמיר), מדיפים לרוב ריח רע של תככים ואינטרסים אישיים, ועל כן מקומם לא יכירם במשטר דמוקרטי תקין. כלל זה חל לא פחות על עולם הרבנות.
כלב פודל? נאום הבכורה הכלכלי, שנשא שר האוצר
יאיר לפיד, במכון מחקר אקדמי, במקום בכנסת, אומר דרשני. אולי זה כשר, אבל ללא ספק מדיף ריח רע.
נראה שלפיד שוכח שהוא כבר לא עיתונאי, ובוודאי לא איש אקדמיה (למרות המסלול המקוצר שלו בבר-אילן), שהוא שוטח את משנתו הכלכלית לפני אנשי אקדמיה. האם הוא עדיין לא הסתגל לעובדה שהוא החליף קריירה עיתונאית בקריירה פרלמנטרית ואדמיניסטרטיבית, ולכן ראוי שיישא את נאומיו במשכן הכנסת, ורק שם?
האם כח"כ טרי הוא זקוק לרענון ההוראות, כפי שיצאו מהיו"ר יולי אדלשטיין? או, שבדומה למפלט הפייסבוק, לפיד ג'וניור מנסה לחמוק באלגנטיות מפני התמודדות עם חברי הכנסת מהאופוזיציה, ולשפר את תדמיתו הציבורית? מכל מקום הרושם הוא שהשר הטירון מתנהג כמו כלב פודל פחדן, החושש מעימות חזיתי בכנסת, במקום להתייצב כמו כלב רוטווילר אמיץ ולהתמודד עם הביקורת נגדו, ובמיוחד מצד יריביו הח"כים החרדים. לא, זו לא פוליטיקה חדשה, אלא בריחה פוליטית.
לפיד ב' "ארסנל הביטויים כלפי החרדים נשמע לפעמים כאילו הועתק ישירות מהדֶר שטירמר, שלא לדבר על האופן שבו מציירים אותם לפעמים בקריקטורות. הבטן מתהפכת". נחשו מי כתב את המשפט הזה: 'המודיע', 'יתד נאמן'? לא, לא מדובר בעיתונים חרדים. הכותבת היא לא אחרת מאשר העיתונאית
שלי יחימוביץ', במאמר בשם "האנטישמים החדשים", שכתבה לפני עשור. היה זה בממשלה עם מפלגת שינוי, בראשות טומי לפיד, כשהחרדים היו גם אז באופוזיציה.
האם אין המשפט נראה כאילו נכתב היום במהדורה הפוליטית השנייה של השר לפיד הבן? הכינוי האנטישמי 'טפילים' שהטיח בן מפלגתו וסגנו, ח"כ
מיקי לוי, כלפי החרדים אינו מקרי (פליטת פה, כידוע, היא משמעותית מאוד. תשאלו את פרויד). זוהי 'פנינה' אחת מני רבות מתוך הלקסיקון לשנאת חרדים. אלא שהפעם הדובר הוא אישיות ממלכתית, מי שכיהן בעבר כמפקד משטרת הבירה וכיום הוא כאמור סגן שר בכיר בממשלה. ולכן יש להתייחס לדבריו בחומרה רבה.
עם כל הכבוד להתנצלויות, הביטוי האומלל לא במהרה יימחק מהפרוטוקול, וילווה אותו כאות קין כל חייו לאורך הקריירה הפוליטית והמקצועית שלו.