מועצת חכמי התורה של שס החליטה בישיבה לילית להדיח את
אלי ישי. הרבנים, ובראשם הנשיא הרב
עובדיה יוסף, ביקשו ממנו לעשות הסבה ולהיות יושב-ראש רשתות החינוך של שס - מעיין החינוך התורני ואל המעיין.
במקום להשיב מיד ב"הן", יצר היו"ר המודח אוטונומיה משל עצמו, וביקש לקחת את הזמן. תנו לי עשרה ימים - ביקש וקיבל. בשבוע וחצי הזה יחליט על המשך דרכו במפלגה והאם הוא מקבל על עצמו את התפקיד.
שנים על גבי שנים חשבתי לתומי שמה שאלי ישי עושה ואומר זה בדיוק את מה שאומר מרן, מילה במילה של דברי אלוהים חיים. אבל במקום לענות אמן אחרי דברי רבותיו, הוא מתחיל להטיל ספקות בהחלטותיהם.
מתברר לפעמים שכשה"דעת תורה" - גם כאשר היא צרופה, כתובה שחור על גבי לבן והתקבלה פה אחד - נוגדת לדעתך, נוגדת לרצונותיך ודוחקת אותך לפינה, אפשר לעשות פרצופים, להיות חכם מרבותיך ולהפוך פלסתר את החלטותיהם, לפחות ברמה ההצהרתית.
אלי ישי הוא לא באמת שסניק. בפעם האחרונה שהתעדכנתי, נאמר לי ששס היא מפלגה חרדית. אם הוא היה חבר כנסת חילוני במפלגותיהם של ליברמן או של לפיד הייתי מבין איכשהו את בקשת העצמאות ואת חוסר המשמעת. אבל למען השם, אתה חרדי! ואם אתה מכריז על עצמך ככזה הרי שעליך לציית ציות עיוור לרבותיך. מה שנקרא "ועשית ככל אשר יורוך" - אף אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין - תשמע להם.
אל תדון אדם בשעת צערו אמרו חכמים, אבל הצער הזה אינו מהיום. הוא התחיל מהיום בו תפס ישי את מקומו של אריה דעי במפלגה. כל אותן שנים נשף דרעי בעורפו, אם באופן ישיר ואם באמצעות מקורביו. ישי לא נולד עם כפית זהב בפה, ובתור חרדי עליו להפנים את מה שכל ילד חרדי מבין, ששום דבר לא בא ממנו והכל מהשמיים. להבין שמינוי פרנס על הציבור נקבע מלמעלה.
הגמרא קובעת שכאשר יורד גשם בסוכה צריך להיכנס הביתה. היא אפילו נותנת משל יפה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו (אדונו), ושפך לו קיתון על פניו. והנמשל הוא ישי שקיבל מרבותיו גלון של צוננים, ומתקשה להפנים את העובדה שאינו אדון אלא בסך-הכל עבד של החברה החרדית ממנה בא.
הציעו לך תפקיד נהדר ברשת החינוך התורנית. תהיה אחראי ישירות על כך שעוללים רבים ילמדו תורה, הערך שאמור להיות הכי נשגב בעיניך, אבל אתה בועט. אולי לא בועט, אבל לא מחבק בשתי ידיים. אולי כי אתה יודע שלא קל להיות בכזה תפקיד בתקופה של קיצוצים ושאת כל הכשלונות יזקפו לחובתך, אבל כל זה כלל לא אמור להיות במערכת השיקולים שלך כחרדי. אומנם לפוליטיקאי עומדות דרכי אמצע, שטחים אפורים במהלך הקריירה שלו בהם נותנים הרבנים חופש פעולה. אבל כאן הכתובת על הקיר ברורה. המועצת קבעה מה שחור ומה לבן באופן שלא ניתן לערעור. אבל ישי החליט כנראה שהוא חכם יותר ולא ביטל דעתו מפני דעתם.
אחת הטענות המרכזיות של השסניקים בפרט והחרדים בכלל כלפי הציונות הדתית והבית היהודי בגלגוליו השונים היא שדתיים לאומיים אינם מחויבים לדברי רבותיהם ושאצלם דברי הרבנים הם בגדר המלצה בלבד. היום נחשפה המסכה והתגלה שפוליטיקאים חרדיים אינם שונים במאומה מעמיתיהם הסרוגים. זאת יש לדעת, ציות עיוור לרב, לא זו בלבד שאינו חלק ממצע הציונות הדתית הוא אף נוגד את מה שמלמדים מוריה הרוחניים - שרב יכול רק להתוות דרך, אך לא להתערב בפרטי הפרטים של הפוליטיקה. עצתו בעניינים פוליטיים אינה נופלת מעצתו של רופא, עורך דין או כל איש אחר עם שכל בקודקודו. פוליטיקה היא מדע בפני עצמו שדורש התמחות משלו. ניסיון של לתחוב את האף לתחומים מלאי מהלכים ומשיכה בחוטים נועד מראש לכישלון. הרב קובע את העקרונות, ומשם עליו למסור את המושכות לפוליטיקאי שיודע, או לפחות חושב שהוא יודע, איך להתנהל במגרש הפוליטי.
את הפריווילגיה הזו, לאמץ השקפה תורנית דתית, או אם תרצו חיים-אמסלמית, אין לאלי ישי וגם לא תהיה. מרגע שלראשך כיפה שחורה אתה מחויב לעשות מה שקובעת ההנהגה הרוחנית שלך. מפלטו היחיד של אלי ישי, אם אינו מסוגל נפשית לקיים את דברי מרן וסיעתו, הוא להניח את המפתחות וללכת הביתה.
שלא תבינו אותי לא נכון:
אריה דרעי אינו חף מאותו חטא. הוא אף עשה מעשים חמורים יותר - התריס פעמיים מול הרב עובדיה יוסף. בפעם הראשונה, כשהפריח את השמועות על כוונתו להקים מפלגה עצמאית שתרוץ ליד שס, ובפעם השנייה - כאשר בראיון טלוויזיוני לערוץ הכנסת בדצמבר האחרון הצהיר כי גם אם מרן יורה לו לשבת בממשלה שתבצע קיצוצים לא יסכים. זו נבלה וזו טרפה. שני פוליטיקאים קטנים שמנותקים מהשקפת העולם של ציבור אינם בוחלים לרמוס את כבודו של מי שהכתירו למנהיגם.
איני יודע מדוע בחרה מועצת חכמי התורה להשאיר במפלגה את מי שקמו נגדם. גם לא הבנתי את ההחלטה הקודמת שלה שתוצאותיה מתבררות כעת למנות שלושה יו"רים למפלגה אחת. ניצחון להשקפה החרדית אין כאן. דרעי אמר שבערב הזה אין מנצחים ואין מפסידים, ואני הדל אומר שבערב הזה יש מפסידה גדולה וקוראים לה שס. המועצת, כך נראה, רק דחפה אבן אחר הנופלת - עוד ציון-דרך במהלך הארוך של התפרקות מפלגת שס.
