תקיפה בדמשק
ממשלת נתניהו עשתה את הדבר הנכון. נגיד שזו האמת. נגיד שאין כאן שום מניעים סמויים, נגיד שאין פה שום עניין פוליטי, נגיד שאין פה שום שיקול זר, נגיד שכל מה שמעניין את ממשלת ישראל זו טובת האזרחים, בטחונם, רווחתם, בריאותם, השכלתם, חסכונותיהם לפנסיה, ומצב הרוח הלאומי. נגיד שזה כך. למה לא? נדמיין שאנחנו חיים בעולם שבו הפוליטיקאים הם שליחי ציבור נאורים, העושים למען הציבור במקום לביתם. מותר לדמיין, זה עדיין חוקי, אפילו בישראל.
אז כל הכבוד לממשלת ישראל.
תקיפה בתל אביב
אולפן שישי, כתבה על ניצולי שואה. ארבעה אנשים לצידי, כולם מזילים דמעה. אביו של אחד מאיתנו מקושר למנכ"ל הערוץ. מיד נעשית שיחה כדי להשיג את מספר הטלפון של הגברת שלא יכולה ללכת לשיר עם המקהלה כי אין לה מטפלת. הבחורה שלצידי מיד לוקחת על עצמה משימה - היא תהיה המטפלת שתיקח אותה למקהלה.
המרואיין הבא כבר מסודר. שמענו שהגיעה שיחה למערכת הערוץ ורופא שיניים מסוים כבר נטל על עצמו את המשימה לסדר את פיו של ניצול השואה עם שתלי שיניים.
שיחה מקיבוץ בצפון
הכתבה הסתיימה. חבר מהצפון מצלצל כדי לשאול מה אני יודע על מה שמתרחש. יש שמועות על גיוס חירום, יש שמועות על מטוסי חיל האוויר, יש שמועות על מתיחות בדרום, ועל מטוסים בצפון. תוך כדי השיחה איתי, יש לו שיחה ממתינה. הוא עובר לרגע וחוזר. השיחה מהמח"ט שלו. הגדוד מקבל התראה על צו 8.
שיחה דמיונית בווילה בקיסריה
"זה בסדר, תשלימו את העסקה למכירת הגז לרוסים, תשומת הלב הציבורית עברה עכשיו לחזית הביטחונית. הציבור ממוקד כעת באפשרות הלא סבירה שתפרוץ מלחמה עם סוריה. החלטנו לנגן את המנגינה שהציבור אוהב. עזה זה קצת שקוף. ניסינו לפני שבוע להצית שם את האש, ואפילו ביצענו חיסול. אבל המצרים הרגיעו את העזתים כי האמריקנים אמרו למצרים להשגיח על ישראל שמנסה להצית את עזה לקראת הקיץ. אז בסוף הלכנו על סוריה. בקיצור, תמשיכו עם העסקים כרגיל, ואל תשכחו את ההסדר שלנו. כולנו עושים לביתנו ולכולנו יש הוצאות. אתם קודחים בים ואנחנו קונים קולות. יאללה, ד"ש לאישה, לילה טוב..."