הבעיה עם הגזירות בתקציב המדינה איננה עצם קיומן וגם לא היקפן. זהו רע הכרחי, אם איננו רוצים - ואנחנו באמת לא רוצים - להיקלע למשבר חמור בהרבה. הבעיה היא שכמו תמיד, משרד האוצר מחפש את המטבע מתחת לפנס במקום להיות יצירתי ונועז.
הגזירות הללו זהות לחלוטין לאלו שנדונו, הוצעו וגם בוצעו בשנים קודמות: עוד אחוז למע"מ, עוד מס הכנסה, גביית ביטוח בריאות מעקרות בית, קיצוץ בקצבאות הילדים וכך הלאה. המשותף לכל הצעדים הללו: הם רוחביים ויפגעו בכולם. ועוד משהו שמשותף להם: מבחינה טכנית ומינהלית, קל מאוד לבצע אותם.
הפגיעה בכולם משמעותה שהעשירים ייפגעו קצת והעניים ייפגעו הרבה. המע"מ, שהחל את דרכו לפני ארבעים שנה ב-8%, יחזור לשיא של 18%. מס ההכנסה, שירד בהתמדה והותיר לאזרחים יותר מפרי עמלם, שוב יעלה. הקיצוץ בקצבאות הילדים יפגע גם הוא בראש ובראשונה בעניים, כי לעשירים עוד 100 שקל או פחות 100 שקל ממש לא משנים. השילוב של שלושת הצעדים הללו יביא לכך, שיהיה הרבה פחות כסף לצריכה - מתכון בטוח למיתון.
תהיו בטוחים שאנשי האוצר מבינים את זה לא פחות טוב ממני, אז למה הם מבצעים אותם? בגלל הקו המשותף השני: זה קל. העלאת מע"מ היא הדרך הנוחה ביותר להכניס למדינה עוד מיליארד או שניים. העלאת מס הכנסה קצת יותר בעייתית, כי צריך להתמודד עם העלמות, אבל המערכת קיימת. וקצבאות הילדים - זה בכלל הכי פשוט: משלמים פחות וגמרנו.
אלא שמה שאנחנו צריכים זה מוח ולא כוח, סכין מנתחים ולא גרזן. רוצים להעלות את מס הכנסה? בבקשה: תחילו את זה על המאיון העליון. רוצים לקצץ את קצבאות הילדים? בבקשה: תצמידו אותן למבחני הכנסה ואל תשלמו כלום למי שלא צריך אותן. רוצים להעלות את המע"מ? בבקשה: תנהיגו מיסוי דיפרנציאלי כך שהמס יהיה גבוה על מוצרי יוקרה ונמוך על מוצרי יסוד.
חוץ מזה - וכבר אמרתי זאת ואני מבטיח להמשיך להגיד זאת - כדאי שתחפשו עוד מקורות הכנסה. בעצם, לא צריך לחפש יותר מדי: הם נמצאים מתחת לאף שלכם. תתחילו בזה שתגבו רק 10% מחובותיהם של אזרחי ישראל למדינה - זה לבד יכניס 6 מיליארד שקל. ואם תגיעו ל-20% - יש לכם 12 מיליארד שקל וכמעט כל הקיצוץ מתייתר. תמשיכו בזה שתאפשרו להביא ארצה רווחים של חברות ישראליות הפועלות בחו"ל במס מופחת, כמו שעשיתם עם הרווחים הכלואים בארץ. זה יכניס עוד כמה מיליארדי שקלים.
שלא לדבר על רפורמות אמיתיות, כאלו שיקדמו את המשק וירחיבו את התחרות ויורידו את המחירים. תחרות אמיתית בנמלים, התייעלות של ממש ברכבת ישראל, הפסקת הנפוטיזם ברשות שדות התעופה, צמצום מספר העובדים בחברת החשמל. אי-אפשר לדבר כל הזמן על ריכוזיות המגזר העסקי ולהותיר בעינה את ריכוזיות המגזר הציבורי. נכון, זה יהיה קשה. נכון, זה לא יהיה מושלם. אבל זה עדיף על חיבוק ידיים והשלמה עם הנזקים האדירים שגורם המצב הנוכחי.
הנה עוד נקודה שכבר אמרתי: אם יש ל
יאיר לפיד יתרון אחד בכך שהוא אינו מבין כלום בכלכלה, זה יכולתו לדרוש מפקידי האוצר להביא לו פתרונות חדשים, זה יכולתו לסרב לקבל שוב ושוב את אותן תרופות ישנות. למרבה הצער, גם את היתרון האחד הזה הוא לא מנצל. את התוצאה כולנו קוראים בהצעת התקציב וכולנו נרגיש על בשרנו בעוד שבועות אחדים.
