דיון בפרשת בחוקותי והתבוננות בהתייחסות לפרשה מצד גדולי הלכה במהלך ההיסטוריה, מעניקים לפרשה מעמדים מאוד מרגשים. עבורי המקרא הוא נכס, הוא מורשת תרבותית של עם, ואינו מסתכם רק בקובץ של מצוות דתיות. כשההלכה מותאמת למציאות חיים, אני מקבל בברכה את המבקשים להתאימה לחיים ולא לאבנים, לא רק לאותיות, שלא יתאפשר לתת בהן חיים.
העובדה, שאינני מעגן את חיי בתפיסה, שיש מעלי משגיח על ברואיו, אינה מונעת ממני להיות קשור בעבותות ליצירה המקראית, המשלבת הגות עמוקה עם שירה נשגבה. יצירה המעניקה לחברה בכללותה מארג של חוק, מסורות, מיתוס, אגדה וסיפור, שנפרסים על פני מאות שנים של יצירה עד לחתימה בסוף ימי הבית השני .
אני מגיע אל פרשת השבוע בחוקותי במבט חופשי וביקורתי, כמי שאימץ לו כבר את התפיסה, שאין הצדקה לפסילת אדם לכהן בקודש, אם יש לו תבלול בעין או שבר בידו.
אני נמנה עם אוהבי הספר, שנמנעים להצדיק קיום צו שאין בו הצדקה. המקרא ממלא את כל הווייתי בטוב הרב שיש בו. טוב שיוצק בתוכי תכני חיים וזוכה לאהבה רבה. ולכן אינני זקוק להתניות או לאיום במחלה קשה, בַּהָלָה לצד שַׁחֶפֶת וְקַדַּחַת, וחיים בישימון וברעב עד השפל של אכילת בשר בנים, אם המצווה לא תקוים. אינני מקבל התניה - היצמד לצווים, ואם לא, מצפה מציאות , בה
"וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׁר בְּנֵיכֶם וּבְשַׁר בְּנוֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ" (ויקרא כ"ו 28)
אני ניגש אל הערכים והתכנים בפרשת השבוע כאל נכס רוחני, הרואה לפָנַי יצירה, שנתחברה במשך מאות שנים תוך תמורות רבות.
התמורות הן לעתים נובעות מאילוץ חיצוני כפוי. הפרשה שלנו פותחת בענייני שמיטה. מסכת סנהדרין חוללה תמורה תוך התמודדה עם מציאות חיים אכזרית תחת שלטון רומי.
הדיון הקשה במסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי ביקש לתת מענה וסעד לאזרח הנתון במצוקה קיומית, לכן הורה על ביטול הוראת שמיטת קרקעות תחת שלטון רומי הקלגסית, שלטון שלא ויתר על המסים בשנת השמיטה.
מנסחי מסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי היו מודעים לקיומה של ברכה, המבטיחה שפע בשנה של טרם שמיטה, שתספיק לקיום של החברה בשנה, שהחקלאי אינו יכול להתפרנס, שנת שמיטה.
מסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי לא השאירה את הקיום הכלכלי לחסדי הברכה השמימית, אלא ארגה לו יריעה רציונאלית. כך יעשו למעלה מאלפים שנה יותר מאוחר הרבנים פרנקל, מוהליבר וקוק, מי שהיה בראשית המאה הקודמת רבה של העיר תל אביב, בהתירם לאנשי העלייה הראשונה לעבוד את אדמתם בשנה השביעית.
תעוזת מתקנים הפכה לפנינים את פרשת בהר סיני וחברתה בחוקותי , שתי הפרשות הנועלות את ספר ויקרא. הספר - שגולת הכותרת שלו היא היותו קדוש, ומהווה תורת כוהנים לכוהנים - הצליח לשזור ערכי קדושה בחיי חולין יומיומיים של התמודדות קיומית בעבודת השדה הקשה.
חסרה לנו כיום התעוזה של קשובים לחיים, המוכנים לתת חיים לכתובים.
